גלויה שניה מלבנון

נמלטים

בכל שעה בעולם יש בני־אדם שרצים פתאום ומעמיסים בבהלה מטלטלים וילדים על מה שיש להם ונוטשים מקומם ויוצאים לדרך לאן שהיא. על אופנייים בו‭אנטי‬ם, על סירות בקמבודי‭,ה‬ על חמור וגמל באפגניסטן, ועל גרוטאות מכוניות, כאן בלבנון היפה. אלה נימלטים לשם, ואלה חוזרים משם, אלה כדי להציל דבר ואלה כי לא נישאר עוד דבר בעולם — באותו פקק תנועה אין־סופי, בזחילה ובהיעצרות ללא תלונה, בכניעה לכל לובש מדים. בפחד בפני כל רשות, יש ובתחנונים ויש ובשתיקה ובזיק כבוד עצמי. ותמיד ההמתנה הארוכה למודת הסבל, ותמיד ההידחקות לצדדים עד שיעברו הטנקים הגדוליםועד שיעברו המובילים הגדולים ועד שיעברו כל בעלי הזכות לעבור, ועד שייבדקו כל הניירות וכל הרשיונות, ועד שיניחו לנוע עוד פסיעה ולהידחק הצידה מחדש ולפנות מקום – באותו מסע איטי שהשם ישמרנו מהתנסות בו אימתי, עוד פסע ועוד פסע, עמוסי שארית רכושם עד מעבר כוחה של המכונית הבלוייה לשאת‭,‬ ותמיד כמה ראשי ילדים, ועיני ילדים תמיד מציצות מבין המטלטלים והכסתות, ואשה תמיד פוכרת שם ידיה‬.

לא תראה כמעט אנשים בוכים. אבל הכל בוכה. אגרו‭ף‬ אדיר ונורא היכה פתאום בכוח אימים על הכל וניפץ הכל לחתיכי חתיכות. הכל קורס הלום, המום צילצל החבטה. מכעת והלאה שום דבר לא ייראה עוד כמו קודם. ספירה חדשה החלה בלבנון. לכל אחד ואחד, ולהיסטוריה של כולם ביחד.

מיקווה עמום של סבל. סבל ניכנע, ממתין, לעתים מתחנף לעתים מתחנן, ולעתים גם זיק שינאה. במה עוד מאמינים כאן, במה נישאר עוד להאמין? סביב ובכל מקום, עומד לו האילם הזה, הסבל האילם הזה, האילם עד להחריש. מה יהיה? וגם: למה?

דבר 13.8.82

תגובה אחת בנושא “גלויה שניה מלבנון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s