גלויות מלבנון – 6

רשות למלחמה

כשמחליטים לצאת למלחמה מחליטים על האמצעי הסופי במצב סופי: מלחמה כדי למנוע כלייה. כל החלטה אחרת היא החלטה להשתמש בנורא מכל כדי לפתור דברים שאפשר לפתור בפחות נורא. וקל לדעת מתי כן ומתי לא: כשזו מלחמה להינצל מכליה — כן; כשזו מלחמה שלא כדי להינצל מכלייה — לא.

האם מלחמת לבנון היא מלחמה כדי להינצל מכלייה?

הפעילו שם את הפטיש החזק מכל והגדול מכל והסופי מכל כדי לפתור שאלה שלא פותרים בפטישים. אלפי טונות של הדף מוחץ הורידו על רבבות בני־אדם, נוגעים בדבר ושאינם נוגעים, כדי לטפל בשאלה שאינה ניפתרת כלל במחץ הנפץ ולא במוות גדול כל־כך וחסר־הבחנה כל־כך. לאחר שוך הדי הנפץ, לאחר סילוק עיי ההרס, לאחר קבורת המתים ופינוי הנכים מבתי החולים — תחזור השאלה שלא נפתרה למקומה בלתי פתורה, ורק מצולקת אימים ומצחנת מוות. שאלה בלתי פתורה נישארת בלתי פתורה גם לאחר שרומסים אותה, גם לאחר שמכסים עליה בתלי חרבות, גם לאחר שמיישרים את ההריסות ומוחקים אותן, כאילו לא היו, וגם לאחר סילוק צחנת הגוויות שמתחתיהן.

שאלות יסוד יש להן אחת משתיים: או שמשמידים אותן או שפותרים אותן. אלא שלהשמיד אפשר רק בני־אדם ולא שאלות יסוד. ההשמדה צריכה רק לכמויות של כוח השמדה. הפתרון צריך לשכל, ללב ולראייה למרחוק. הפתרון מתחיל בהכרה בבן־שיחך, בהודאה בקיום השאלה ובהקמת דיאלונ בין הצדדים. ההשמדה קודם משמידה את בן־שיחך, ואחר כך קוראת למונולוג – דיאלוג.

יזהר סמילנסקי 13.8.1982

תגובה אחת בנושא “גלויות מלבנון – 6

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s