גלויה שביעית מלבנון – מהלכי המלחמה

כמה בני־אדם מוכים יש היום בלבנון? בגופם. בנפשם, בכבודם, ברכושם בתקוותם, בעצם היותם? כמה מסתובבים שם היום אבודי עולם, כמה התחילו היום בספירת יתמותם, אלמנותם, נעזבותם, מופסדי כל מה שהיה להם, כשפתאום הוכה עליהם עולמם ונישבר?

להריסת עיר עד שובה אל העפר קוראים, מקצועית‭" ,‬ריכוך‭ ."‬להפצצה המגעת תקרת בית ברצפתו תקרה על גבי תקרה כבניין קלפים — קוראים "הכנה‭ "‬ולהפגזה המטיחה קיר בקיר, חור מול חור — קוראים "השבת אש אל מקורות הירי". לכתישת מקום בכל כלי ההדף עד שלא יישאר אלא פיח — קוראים "חסכון בכוח האדם שלנו‭."‬ למחיקת כל הרחוב הראשי על בתיו ועל שוכניו קוראים "פתיחת ציר תנועה‭  ,"‬ולהמשך התנועה על גבי ההריסות קוראים "התקדמות אל היעד‭."‬ והכל נכון. המלחמה איננה יודעת ללכת אחרת. אבל האם היתה חייבת ללכת?

דברים ישנים וידועים הם. מה שלזה הוא פתיחת הציר, לזה הוא סוף הכל. מה שלזה חסכון חייו, לזה הוא הפסד חייו והרס עולמו. מניין נכון יותר להביט על הדברים? מאיזה צד? כשאם זו בוכה, אם זו נושמת לרווחה. תקוות הפוכות מתנגשות. תפילות הפוכות עולות לשמיים. למי מן הקולות שומעים שם? מי מן האמהות תשקיף בעד החלון ותיבב מדוע בושש הבן לחזור, ומי מהן תשקיף בחלון צוהלת לקראת בואו? אם זו או זו, תמיד ישנה האם הניצחית המשקיפה לנצח בעד החלון הניצחי ומייבבת — כל עוד תהיה מלחמה וכל עוד יתקבל שמלחמה פותרת דברים.

יזהר סמילנסקי, דבר, 13.8.1982

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s