גלויה שמינית מלבנון – דרקונים.

הסיבה המוצהרת למלחמה בלבנון — היא "המחבלים‭" ."‬המחבלים" קוראים להם ולא בשמם, אש"ף. איש לא יכחיש כי יש ביניהם מחבלים ומרצחים וגם פושעים שאינם חסים על אדם, ולא נירתעים מכל מעשה זוועה. אלא שבכללו אש"ף הוא רק אופן אחד — קיצוני, אימתני, שתלטני, וגם ניפשע — בין כמה אופנים שהעם הפלשתינאי נימדד בהם. ואילו הדמוניזציה של אש"ף, והכוונת כל השאלה הפלשתינאית לממדי מחבלים או מרצחים — אינה לשם הקיצור והפשטות, אלא גם כדי להטעין את נושא המלחמה במימד דרקוני־מיתולוגי, עד שיהיה מותר להשמיד בלא שום סייג. אגדות אינפנטיליות על בני־אדם שהם חיות רעות — מתקבלות תמיד על דעת כמה קבוצות בעם, ומקשטות להם את העולם בדמויות שהן תכלית הרוע מכאן — ההם — ודמויות שהן תכלית הטוב מכאן — אנחנו. מזיקים מכאן ומדבירי המזיקים מכאן.

אין צורך לחזור ולאשר כי רבים מלוחמי אש"ף אמנם התגלו כאכזריים ללא סייג, ובמעשי עריצות סדיסטית. גם מינהגם באוכלוסיה ששלטו בה התגלה לעתים קרובות כניצול גס ומתעמר וכדיכוי משפיל. כיצד השתמשו באנשים חסרי־ישע לצרכיהם, ואיך הפכו אנשים למכשירים, לאובייקטים, לבני־ערובה, וגם פשוט התעללו בהם, שדדו, אנסו, עינו, העליבו, ומה לא, בניפשעות לא תכופר.

אלא שהם אינם רק זה. והאופן שמדברים עליהם לא כעל לוחמים קנאים, ולא כעל קיצוניים, ואפילו לא כעל פושעים — אלא כעל יצורים מיתולוגיים, כעל מפלצות שטניות ודרקונים לא אנושיים: הם הנחש, הם ראש הנחש, הם היצורים הדורגליים, הם "המרצחים שכמותם לא ברא השטן" מכאן, והם גם מייצגי הרע ההיסטורי הקרוב, מכאן: הם הנאצים, הם כנופיות הטרור. הם בני הבליעל, ומה לא. באופן, שהחייל היורה בהם יהיה יורה אל מפלצות, אל ראש הנחש, אל החייה הנאצית ואל יצור לא־אנושי — וכך יצליחו יותר בני האור לפגוע בבני החושך, וישמידו אותם השמדה סופית, בבחינת מחה תמחה.

מי יעלה על הדעת כי יצורים דרקוניים אלה, הם בעצם אותם שאיתם צריך היה לשבת אל שולחן הדיונים ולפתור את השאלה המרכזית שנעקפה במלחמה ולא ניפתרה — ושהם המייצגים לפי דרכם את האופן האלים הקיצוני של השאלה הפלשתינאית.

וכי חדש הוא שיש תנועות פוליטיות שמחליטות כי העניין המדיני שלפניהן לא ייפתר אלא רק בכוח? לא זכורות תנועות שציירו רובה מכסה מפת הארץ עם כתובת "רק כך"! ועוד קודם להן, לא זכורות תנועות בארץ שנישבעו בקנאות ל־"בדם ואש"? בודאי, שום דבר אינו דומה בדיוק לשום דבר, ועם זאת, האם לא מוכרות תנועות אתנוצנטריות, ש"אני" ו"שלי" קודם בהן לכל העולם, ושהיותן מיעוט בעם לא מנע מהן לחייב את הרוב במעשיהן, ושאינן מודות אלא רק בפחדיו של עם אחד, ורק ביחסי הכתבה מתנשאת אל כל עם אחר? תנועות, שבראש תהילת השיר שלהן, אפל ומקודש, תמיד המוות, תמיד הדם, תמיד הגבורה, תמיד הכבוד — וכל שאר סממני האופרות הנוראות שתמיד נימצא מי שמנסה להעבירן מן הבמה אל החיים  ולהמחישן בדם ואש ולא ינוח עד יתמלאו בתי הקברות.

אלא שהחילים בשדההקרב אינם רואים לפניהם ממולם שום שטנים ולא בני־שחץ. הם רואים את הלוחמים של הצד השני, לוחמים בשר־ודם, מן הצד ההפוך לצד שלהם. מלחמתם מלחמת חיילים. מותם מות אנשים. ואנחותיהם אנחות פצועים. רק פינויים לצד אחר, והתוצאות תירשמנה בשתי היסטוריות שונות.

ועוד צד אחד יש שם, הצד שבין הצדדים, הצד שאיננו צד, שרק ניתקע באמצע בין הצדדים, ולקה כפליים מידי שניהם. הצד שביתו נהפך עליו פתאום והיה לזירת הקרב, והוא וחצרו ושכונתו וכפרו ושדותיו הפכו לאמצע שדה המערכה, והוא ועולמו הכל חשך עליהם.

כשהכל ייגמר, והסיבות למוות תתרחקנה –‬ יישאר המקום הזה שהמלחמה עברה על פניו ושטפה אותו, ויתברר שהמלחמות תמיד הן ניגמרות באופן שצריך היה להתחיל ממנו.

יזהר סמילנסקי, דבר, 13.8.1982

תגובה אחת בנושא “גלויה שמינית מלבנון – דרקונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s