עמים קטנים אל יסמכו על ארה"ב

תמיד מתגלה כי יש איזו "ריאל פוליטיק" שמתגבר יום אחד ﬠל כל הקשרים ההיסטוריים, ﬠל כל הערבויות היּדידותיות, ועל כל הבריתות הכרותות לﬠד, ועל הבטחות הנאמנות – וכשקם יום אחד צד א' אחד שהוא צד גדול יוֹתר וחשוב יותר וגם קונה גדול יותר וגם חזק יותר, ותובﬠ כתנאי לידידות החדשה להתנער ולהתפרק מצד ב' קטן אחד, שהוא גם שותף קטן (אבל מסבך גדול בצרות) – ײזרק אז צד ב' הקטן הזה לים, בלי בעיות.

ולים, ממש: הים הגדול מלא היום ספינות רﬠוﬠות וגדושות פליטים נימלטים שׂסמכו ﬠל ההבטחות ועל הבריתות ועל החוזים ועל הידידות המסורתיּת – וכﬠת אין איש רוצה בהם, ומוﬠיל יותר ונוח יותר לכל שימותו מהר וישכחו – וכך הם גם עושים: מתים מהר בטביּﬠה, ברﬠב ובצמא, ונישכחים.

על מה חושבים היום לוחמי השגת השלום בכל מחיר בוײטנאם, כשהם יושבים ורואים לפניהם את פליטי הים במאות אלפיהם, וכשהם שומעים בליּ־סוף על רצח ﬠם במיליונים, בקאמבודיה, בלאוס, ובשאר חלקי דרום־מזרח אסיה?

מה הם אומרים לﬠצמם כשהם יושבים ורואים את האימים האלה? האם מישהו אי־כאן אחראי במשהו לכל אלה?

גם צידקם הגדול של לוחמי השלום הגדולים, מתברר עתה, אינו אלא פשוט התוﬠלת שלהם והנוחות שלהם. התוֹﬠלת הפרטית של צד א' הגדול וֹהנוחות הפרטית שלו, כשהוא שולח לﬠזאזל את צד ב' הקטן, המטריד והמיותר, וכשאומרים "תועלת" מתכוונים באמת למה שמועיל יותר, וכשאומרים "נוחות" מתכוונים באמת למה שנוח יותר. וזה הכל.

וההתחיבויות? וֹההסכמים? והחוזים החתומים? והידידות המסורתית? והמחוייבות המוסרית? והקשרים ההיסטוריים? לכו לטאיואן, וראו במימי האוקיינוס ההודי־סיני.

מה נישאר אפוא לﬠם קטן לﬠשות? מה יﬠשה צד ב' הקטן כדי שלא ײזרק לבסוף ﬠ"י הריאל פוליטיק של צד א׳ הגדול – ואל היּם?

חובתו לﬠשות כל מה שבכוחו ויותר משיש בכוחו שלא להגיﬠ ﬠד כדי צורך להישﬠן ﬠל ידידותו של שום צד גדול, ושלא רק שזכוּתו היא אלא חובתו היא – לעשות הכל לשם כך. ולא להיפתות וֹלא להאמין ולא לסמוך בﬠניני שלום ומלחמה על שום הבטחות של שום צד א' גדול שׁבﬠולם.

וקודם־כל, להשתחרר ככל האפשר וככל המוקדם מן התלות בבﬠל־הברית, הידיד הגדול, ובמחיר קרבנות ברמת החיים, ובמחיר הצטמצמות קיצונית בכל התביﬠות הצרכניות להקטין, למהר ככל הניתן, את התלות בשום "ריאל־פּוליטיּק" של שום מדינה גדולה, שאת ערך ידידותה ואת שווי התחייבותה, ואת תוקף זיקתה למוסר – ניתן לאסוף היום באי טאיוואן, ובספינות רﬠוﬠות וטובﬠות בים שסבּיבו.

ואסור לﬠמים קטנים שלא לדעת כי כשמדבר הצד הגדול מפי גדולי דובריו המוסמכים על ענינים כ"שלום” אינו מתכוון באמת אלא לתרדמת הפתי המאמין; וכשמדבר הגדול ההוא ﬠל "בטחון”, אינו מתכוון אלא לבטחון האינטרסים המיידיים של ﬠצמו; וכשהוא מדבר של “צדק" אינו מתכוון אלא לניצול הציני של תמימות הפּתּי הקטן שהאמין בו.

צד ב', הצד הקטן, ניקרא אפוא בזה להיזהר מתלות בצד א', הצד הגדול, כדי שלא יהיה נזרק יום אחד לים, ומצפה לרחמים או לצדק.

יזהר סמילנסקי  דבר 18.12.78

בתמונה: יזהר רוכן אל שולחן העבודה שלו במוסקוביץ' 14 רחובות, שנות השמונים.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s