זאת לא מלחמת תרבות

זאת לא מלחמת תרבות. זאת מלחמה פוליטית. אין כאן וויכוח בין שתי תרבויות ולא ניסיון למצוא איזו הידברות. ואין וויכוח מפני שאין לשון משותפת ולא בסיס מוסכם משותף. מצד אחד, זו תרבות סגורה בתוכה ומשתדלת ככל יכולתה להישאר סגורה, ומצד שני, זו תרבות פתוחה שהולכת ונפתחת.
הצנזורה למשל, היא כלי הכרחי בתרבות הסגורה: צנזורה על מחשבה, על אנשים על מעשים על התנהגויות על לבוש ובעיקר על הנשים. בעוד שהצנזורה בתרבות הפתוחה אינה אלא כלי פסול ומדכא. ואיך סיכוי להסכמה זה עם זה בעניין כה מכריע, כצנזורה למשל. התרבות הסגורה נמצאת היום בשלטון. וטבעי שתנסה, כמו כל מי שרכש כוח, ללכת הלאה ולכבוש עוד טריטוריות נוספות. והכוח להתפשט איננו נובע מתכני התרבות של קבוצת הכוח, אלא מכוח השלטון הפוליטי שניתן בידה. תכני התרבות הם רק שמות יפים לתאוות הכוח. כל כוח עולה לשלטון עושה כך, ומנסה ככל שיוכל לתפוש יותר עמדות כוח, וקודם כל, להחליף את העילית המובילה בעילית שלו, בכל תחום אפשרי.
מי שמבקש אפוא להגביל את כוחה המתפשט של התרבות הסגורה הזאת, שמנסה להשתלט כעת על עוד מקורות כוח ועל עוד צינורות השפעה, אין לו דרך אלא רק להביא להורדתה מן השלטון. לא להתווכח אתם, לא לנסות למצוא מכנה משותף, לא לחפש איזו אחדות פתטית, אלא רק להיאבק בהם פוליטית. להביא לידי כך שהאגף הימני־חרדי ייצא ויישאר מחוץ לממשלה. ואילו כל הניסיונות להידבר אתם הם כישלון מובטח, והפגישות לא יהיו אלא או כדי לטייח או כדי להתבזות.
מה שצריך לעשות הוא לא לנצח בוויכוחי חירשים, אלא לנצח בבחירות.

יזהר סמילנסקי, 1997

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s