אורח מציץ בחינוך האמריקני – ב'

ממש כאן מתחיל האורח בעולם עושה־חיל זה, בתוך שפע היש המעורר לא מעט קנאה בלב בן ארץ דלה, לתהות, כאילו מצא כי החינוך הזה שבכאן, מתחיל ישר מן הדף השני, מן השאלות "איך עושים", בלי הדף הראשון שם היו שאלות־התם: “מה", “למה" ו"לשם מה".

לא באתי, ואין זה לפי כוחי, להיות פוסק, אם טוב כך או לא. אבל המסתכל בחיזיון זה מופתע מחדש תמיד למצוא שאפשר ושנהוג לעשות דברים גם בלי דף א'. או להסתפק במשיכת כתף בלבד, לאמור: אם מצוי אי שם דף א' הלז, יוכל לנוח לו על משכבו בשלום. לפני זמן לא רב לא היה עולה כדבר הזה על הדעת – הדת רשמה על משקוף בית־הספר את דיבּרותיה. בארצות מסויימות עדיין רושמת ”המפלגה” מצװתיה, את ”כבד” ואת ”ואהבת” שיש לה; אבל יש אישים, ובעיקר ממזרח לאוקיינוס הזה, שאינם דתיים, ושאינם מן ”המפלגה”, ושדף א' החסר הזה מטריד את מנוחתם. קולותיהם של אלה לא הודחקו עוד הצידה במרוץ הגדול הזה להספיק מהר והרבה. כידוע, לא בכל מקום נחשבת ”הפילוסופיה של החינוך” לעיר הנידחת, ועניין המוקצה לבטלנים; או שרק נוטלים שם כותרת זו כדי להוסיף עוד ניסיון פרגמטי למצוא עצות, איך־לעשות־מה בחינוך. שכן הללו, אם רק אינם טרודים ומטלטלים בעיות לשוניות מפינה לפינה ובונים ומפרקים תוכניות בװירטואוזיות – הריהם מודיעים כי בדף א' החסר ההוא, לא כתוב אלא בפירוש ובקיצור, כי על החינוך להכין די הצורך כוח עבודה מאומן לשוק הכלכלי, כדי להדביק את החידושים הטכנולוגיים האחרונים. מחוץ לקולות שגורים אלה, יש גם אחרים ואלה מנסים לעצור קצת את הריצה להספיק, בתביעה למחשבה תחילה. "בעיות פילוסופיות אינן נפתרות על־ידי התעלמות מהן, ואך מעט טוב יצמח לאמריקנים אם יחישו צעדיהם בחינוך, כשאינם יודעים אנה פניהם מועדות” אומר לורנס א. קרמין לחבריו באוניברסיטאות אמריקהi, ותמוה לא מעט לשמוע, כי אכן ראה צורך לומר כן, להזכּירם כי דיון מוקדם כּזה הוא החסר עתה ביותר. דיון בכל מה שקודם להתחלות. לא כדי לעצור את העשייה אלא כדי שלא להיגרר אחריה.

מדוע, דרך משל, עדיף ”לעזור” ו"לעשות” בחינוך ככל הממולץ לפנינו, יותר מדיעות קיצוניות אחרות המטיפות למשוך ידנו מן החינוך מכל וכל, וכי מושג החינוך מעיקרו שקר מוסכם הוא. אומרים לנו, כי הטוב הגדול ביותר שנוכל לעשות בחינוך הוא – לא לחנך. לא מפני שאיננו יודעים איך אפשר להשפיע על אנשים צעירים, אלא מפני שלא צריך לעשות כן, מפני שלאמיתו של דבר אין לנו כלל מה לומר להם. ואנשים נעשים "בני־אדם” לא בגלל החינוך שקיבלו אלא למרות החינוך שקיבלו. ומה שיודע אדם אחד, טוב בקושי אך לו עצמו, ואין לו לא סמכות ולא סיבה לומר לאדם שני כלום, מה ואיך צריך הלה להיות, גם כשהלז צעיר ממנו בשנים ובניסיון. אפילו כשבא צעיר זה ומבוקש: אנא, אמור לי מה עלי לעשות. יש סבורים כי אך רעה היא שיבוא אדם אחד אל אדם אחר ויאמר לו: בוא ואעשה אותך לבן־אדם, על־פי התוכנית היפה שיש לי, ותהיה טוב יותר ותדע להתמצא יותר טוב בעולם. וכי מעשה כזה אינו אלא פשוט התעמרות. ועוד: כי בעצם זו זכותו וגם חובתו של כל יחיד, שהחיים עצמם מטילים עליו אחריות אישית, ולא קולות קוראים וסיסמאות מחכימות. אחריות אישית שאין להמתיקה או לדחותה – לא בעצות ולא בהדרכות טובות – ושחובה עליו לראות, לשפוט, לבחור ולהפריע בעצמו, גם כשהכל משתמט מתחת רגליו, ולתפוש בעצמו בקצה החבל המושיע – אם יש באמת כזה.

כמוהו גם המושג החדש "הנדסת החברה” שכאן הוא נשמע מתוק למדי, אבל נשמע מר ופוגע במקומות אחריםii עבור הלאה אל עומק אסיה, העתיר באדם מכל מקום אחר, ותשמע דיעות בנות אלפי שנה, מקובלות על המיליונים המרובים ביותר, כי שב ואל תעשה אינו נופל מכל קום ועשה. כי הייה עדיף מפְּּעַל. והייה בלי לקחת ובלי לתת – טוב כמו שנה דבר, או רצה לשנות. ולעומת ה"חדש” וה”חופשי” תמצא שם דרך־ארץ עמוק לישן, עם ספקנות לא מוסתרת אל החופש. חופש ממה? וחופש אל מה? האמת היא כי יש משהו מפחיד באנשים השואלים רק איך עושים, בלי לשאול למה עושים. יותר ויותר אנחנו יודעים איך לעשות שג'וני הקטן יקרא, בלי להיעצר לשאול למה מעיקרו צריך ג'וני לקרוא. זה כביכול מובן מאליו, ואילו כמה ג'וני יש שלמדו דיים ויודעים לקרוא – ואינם קוראים? לא קריאה שימושית לצורך קרוב, או לסיפוק אינפורמציה מיידית, ולא קריאה המסתפּקת בכותרות העיתון, או בכתובות שלרגלי הציורים בחוברות – אלא קריאה של ממש, זו שלשמה ישנה אמנות הקריאה, ושאותם שקוראים יודעים אל נכון אומנות זו מה היא – כמה כאלה יש בתוכנו? מתי לאחרונה קראנו קריאה לשמה? או, מי בכלל קורא דברים שאין לו עליהם גמול, ”קרדיט” כלשהו? ומה שלום מדור השירה בספרייתנו? יותר מדי דברים רואים ושומעים כאן בנוגע לאמנות הקריאה – שהשאלה איך ללמד את ג'וני הקטן לקרוא אינה יכולה להיראות ראשונה במעלות ומוקד לכל מאמץ מחשבת החינוך, מן האוניברסיטה ולמטה. מיליוני קוראים בברית־המועצות, מכאן, שאמנות קריאתם למותר לפי שקריאתם מודרכת מטעם; ומיליוני קוראים כנגדם, בארצות שמותר לקרוא בהן הכל – אבל בוחרים שם ב"בערות החוזרת” ומסתפקים ב"סטריפ קומיקס”.

לעומת זה מה עצום הרעב לאמצעי־עזר בהוראה. רצונך לגרוף מיליונים? המצא שיטה מהירה ללימוד הקריאה. לכאן מופנים כוחות אינטלקטואלים גדולים, ואנשי מחקר ומעשה, למצוא עוד מכשיר־עזר להוראה: פעם זה ”הוראה בצוות” team teaching פעם זו מכונת הוראה, או אמצעים ראי־קוליים, או ספרי הדרכה מפורטים קוו לקוו, ואנתולוגיות שיש בהן קצת מכל דבר ושום דבר שיותר מקצת – עד שלעיתים אוחזך חשש אם איננו רצים מהר מדיי בכל זה בקוו ההתנגדות הקלה ביותר, באופן שאם היתה אי־כאן טעות ביסוד הריצה הזאת, או בכיוונה, הרי אנו מתרחקים במהירות מסוכּנת, מי יודע לאן. ולא זו בלבד אלא שלעומת כל שפע האמצעים האלה להיניק – מתגלה, לאורח הסובב בבתיה"ס הציבוריים, אי־החשק לינוק.

כאילו משהו בילדים המרובים שם מסרב לקבל. בתי־ספר גדולים וכן רבים, שהילדים, שמטבעם הם פעלתנים, סקרניים ועירניים – מפגינים כאילו שביתת סקרנות, שעמום ואדישות לכל הטוב המוגש להם; כל אמצעי הפיתוי הידועים מושפעים עליהם, ונזיפות בכלל זה – והם אין להם תיאבון.

לא נאמר כל זה אלא רק כנגד הנטייה שלא לחזור ולבדוק מחדש כמה אמיתות, שמרוב שהן אכסיומות מוכחות מאליהן, נדמה שחס לנו על הזמן היקר לבזבּזו על שאלות־סרק, שלעולם אין להן מענה טוב אחד ונחרץ. ולפיכך בואו ונעשה מעשים ואל ננסה להרהר במופלא. אמיתות המובנות־מאליהן הן רעה חולה. כל כך הרבה דורות היה מובן מאליו, שהקווים המקבילים לעולם לא ייפגשו. יתר על כן: אחת האמיתות המקובלות ביותר היא, שיש לתרבות רק דפוס אחד – מורשת אירופה – וכל הבא ללמוד ולהתחנך חובה עליו להסתגל לדפוס זה או להיפלט. הנטייה הזו להעמיד הכל על שיטה מיוחסת אחת – שהיא זו שלנו, כמובן – פוגעת לא רק במאמצי השיטות האחרות אלא פוגמת קודם־כל באמת.
יזהר סמילנסקי, הדואר, 21.6.1968

ע"פ דברים באוניברסיטת ברנדייס

i Lawrence A. Cremin, The Genius of American Education, Vintage books (New York, 1966) p. 31.
ii        :להשקפה כללית ולסקירה על הספרות הנוגעת בדבר עיין

George Kneller, Existentialism and Education, John Willy and sons, (New York, 1964)

וכן גם

Van Cleve Morris, Existentialism and Education, Educational Theory, IV, 4. October 1954.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s