על חינוך ועל לא־חינוך – ד2'.

אם אמנם נכון הדבר שכדי שיהיה חינוך צריך שיהיה לו בסיס וכיװן – מניין יימצאו? עד עתה נמצאו אלה על־פי דברים שהיו מקודשים באין עוררים. משרבו העוררים והתחילו מטלטלים בלא התחשבות את הבסיס עם הכיװן – נשאר מעשה החינוך מרוט וחשוף. לא נשאר אלא לבדות בסיס וכיוון, ולהעמיד פנים כאילו יש כשאין; או, לחזור אל מה שהיה, משום לא נמצא טוב ממנו; ואולי להניח הכל בציפייתו: אין לנו, ולא נאמר שיש לנו. או, אם עוד יש ”או” אחד, להתבגר מכל אלה ולקבל עלינו כאנשים שרגע לפני ה”אין לנו" יש להם אחריות עצמית, ולבסס על גלעין אחריות זו, של הציבור ושל יחידיו, ולכוון אל רצונם המובע.

הרהורים אלה וכיוצא באלה, יפה היה אילו יכלו להסתיים בשתיים־שלוש שורות ברורות של הצעת דברים לעשות. אך לכל היותר אפשר לנסות להציע היכן צריך לחפש מענה, וגם זה אינו מן הדברים הקלים. והבריות, כידוע, לעולם אינם אצים לבוא אל מקום שהם עלולים להתבלבל בו, מקום שמערער להם את המוסכמות.

סיבות שונות לקשיים שבחינוך, מהן מוזכרות יותר מהן פחות. אבל אין לך כמעט טפח בחינוך שתגע בו ולא יעוטו עליו שאלות בלתי פתורות. מורים, שיטות הוראה, צפיפות הכיתות, ילדים ”בעייתיים”, מצבים ”בעייתיים”, סביבה בלתי־מעודדת עד מדכאה, ומה לא – אלה הן עובדות שבמקצתן ניתן לטפל וכבר מטפלים, מקצתן אפשר רק להגדירן ומנסים, מקצתן צריכות יתר לימוד ולומדים, בעוד שאחדות אינן כלל עיסקו של בית־הספר. הצד השווה שבהן, שבכולן כבר עוסקים.

נושא אחד שאין עוסקים בו כמעט, פרט לצדו המינהלי, הוא עצם מחשבת החינוך. עניין צדדי וקל זה יוצא פטור בקצת מילמול או בקצת דיקלום, אם לא בעצרת נמהרות ברגעי יאוש. אבל מדברים וכותבים על גודל הכיתה, על מידות הלוח, על המחשה בהוראת הטבע, על לימודי היהדות, על שכר המורה, על מבנה בית־הספר, על מצבו של המנהל, ועל מה לא – בעוד המחשבה המניעה כל אלה (אם אמנם מחשבה מניעה אותם…), זו שצריכה לראות את היער ולא להיכשל בכל עץ ועץ – זו כמעט ואינה נדרשת. ואולי היער הזה אין בו חפץ כלל? אולי יש יער חשוב ממנו? ואולי אין הכרח כלל לתעות ביערות? אם כך ואם כך בשני פניה של מחשבת החינוך אין מדברים ואין דנים: לא בפילוסופיה של החינוך, ולא במדיניות של החינוך. על מחשבת החינוך הפילוסופית לא נדבר כאן, ואילו עיצוב המדיניות לחינוך והמשולש ציבור־חינוך־מדיניות – הם ממש פרשת הדרכים שלפנינו.

נמצא שהנושא המוזנח מכולם הוא היסודי שבהם. לא מדיניות מסוימת בענין נתון שהיא מרושלת, או חסרת צורה. אלא המדיניות ככלל, והאופן שהיא מעוצבת. לא אם יש לה הישגים אחדים טובים והישגים אחרים פחות טובים, אלא אם מעיקרה היא מדיניות. אם הקשר שבין כל מיני המעשים שבחינוך הוא קשר אקראי, או שהוא עצם המדיניות שהוכנה להם. אם הכל שם טלאי־על־גבי־טלאי כפי הקרעים המזדמנים או שהיו כאן שיטה והגיון רצוף. אם התשובות שרירותיות, על־פי מעמדם, עמדתם או קוצר־רוחם של היושבים בראש – או שהן תשובות שהושגו לאחר הליכים ונהלים מתוקנים לקביעת החלטות ולעיצוב מדיניות. אין זו ביקורת על שאין כלל מדיניות – אלא על מדיניות הנעשית בלי להתכוון לעשות מדיניות. לא ביקורת על הליכים רעים ועל נהלים חורקים – אלא על שלעתים ישנם ולעתים אינם, בלי להזקק לאותם סדרים נכונים, שבלעדיהם – כמו עריכת משפט ללא כללי נוהל וסדר קבועים – המדיניות נשללת מתוקפה. קל־וחומר בעניין כה רגיש וכה בעייתי ועם זה כה יסודי – שרק הביטחון חיוני כמוהו – כחינוך. וכן אין זו, כאמור, ביקורת על הנעשה כאן דווקא, או שם, אלא על דגם עשיית־מדיניות שכיח למדי, שקלסתרו המוכר הוא שיידון להלן.

נוהגים להשוות מדינאים שאינם נזקקים למדיניות – למכבי־אש; בשעה שמדיניות היא המחשבה איך להיפטר ולא להזקק עוד למכבי האש. נסיון, מבעוד מועד, להביע רצון מוגדר, הרואה את הנולד ומקצה עדיפויות וערכי בכורה – באופן ובנוהל שיעיד כי עדיפויות אלה – רצון הציבור בהם וטובתו, על־פי מיטב הידיעה.

קשה לעצב מדיניות בתקופה מטולטלת כשלנו. לעתים, עצם ההישארות מעל פני המים היא כל המדיניות הנחוצה. אך, לאורך זמנים, ותהיה שיבולת המים סוחפת כאשר תהיה, מבוקש יותר מזה. חזרנו והזכרנו את הציבור, שהוא השותף ש”מחוץ לתמונה”. האמנם אמת הדבר, ומותר לומר כך? היכן, קודם־כל הורי הילדים ומוריהם? היכן, שנית, שלוחיהם המכהנים בתפקידי הפיקוח על רשויות החינוך? והיכן, שלישית, כל מוסדות המדינה המעצבים את מעשי המימשל ובכללם מעשי רשות החינוך? היכן, נוסף עליהם, העתונות, האסיפות, בתי־הדין, ושאר אביזרי הפעילות האזרחית־דמוקרטית? ולא עוד, אלא אם תצא לשאול אנשים בחוצות על הציבור הבלתי נשאל, לא תמצאם, בדרך כלל, זועפים על אילמותם הזו: הם עצמם יעידו לפניך כי בעצם ”אין את מי לשאול” ואפילו יירתעו מן הרעיון הזה: "אנחנו? מה אנחנו מבינים בזה? מה אנחנו יודעים?” החסר־דאגות הוא הציבור להוסיף עליהן עוד אחת, כשאפשר בנקל להפקידה בידי משמשיו הממונים והמאומנים?

אם היה טעם בכל מה שנאמר עד כאן, לא היה אלא לשם כך, להדגיש כי למעשה אין עוד בסיס לחינוך בלעדי הציבור, כפי שהוא. עד עתה נשתהתה אמת זו מאחורי כל מיני אמונות. כעת נודע שאין עוד הרבה אלא החינוך מביט אלינו. ומעבר לרצוננו המודע, והמובע והיודע כיצד להיות מובע – אין היכן לחפש. אף כי אין משלה נפשו לחשוב כי כיוון שכך כבר הכל פשוט וקל, ואמור ועשה, צריך שיקרו עוד הרבה דברים עד שיידע הציבור לומר את רצונו האמיתי, החפשי, והיודע, ולשאת כמשתמע מכך. הבריות, כידוע, אינם נלהבים לקבל שום אחריות ועוד פחות מזה לשנות נהלים ודפוסי מחשבה מורגלים, ולא עוד אלא נתבעים להתאמץ לשם כך.

אלמלא שפשוט אין מנוס מזה. אין עוד כמעט סמכות שלא נתערערה. ואין על מה לייסד את רצון החינוך. גם ל”ערכים” המפוארים, הבאים תמיד רק בלשון רבים, כבר אין גב די רחב שאפשר להסתתר מאחוריו כדי לחמוק מקבלת אחריות אישית ועצמית, ישירה ואנושית מאין כמוה, למתרחש בנו ואצלנו.

כל הדברים שיש בבית־הספר, כולם עראי. ורק בית־הספר קיים תמיד. מורים, תלמידים ונושאי־לימוד נכנסים ויוצאים, משתנים וצריכים להשתנות. ובית־הספר – שהוא, כידוע רק גיזרה אחת מן החינוך, הגיזרה המוחזקת ”מפוקחת" מאחרות – טעון תמיד הגדרה מחדש, תמיד חשבון מחדש, והערכות מחדש – ומדי חומש בחומש, פחות או יותר, צריכים להתחלף שם דברים, כהתחלף עורם של בעלי־חיים גדלים, בלי לנסות ל”התגבש” או להתאבד, כדי לזכות ביתר נוחות. לשם־כך דרוש כי בתוך כל שיבולת השינויים יהיו שניים מתמידים: סמכות־יסוד ו”אני” שמטיל רצונו ובוחר בין אפשרויות. ושני אלה אומרים: הציבור. במגע ישיר דרך קשר אישי, ובקיום דו־שיח חי. אין צריך לומר כי זה לא־פשוט, כי זה אולי מן הקשים שבדברים שהחברה נוסתה בהם ושכלום לא יהיה שם אידילי. שום רשות אינה מוותרת על כהוא־זה מסמכותה הלבדית מרצונה, ולא עוד אלא שמונעים ממנה כעת לא רק שתוותר על יחידות סמכותה אלא שתוסיף עוד ותיקח עליה ותטפל, ובמסירות ובחיבה, ביורשים הלא־קרואים – כדי שיעיזו הללו לגשת ולהחזיק בסמכות שהם, מצדם, אינם להוטים אחריה ואינם יודעים איך להשתמש בה, ולהוסיף ולטפחם, עד שישרור בין שני הצדדים יחס של דו־שיח. כל זה נראה כמעט כימות המשיח. שני הצדדים המוזמנים לדו־שיח – כסיכוי אחרון לקיום הסמכות – אחד מהם הוא שליט חזק, חריף ומנוסה, ואחד מהם הוא עדיין חסר־צורה, מעורבב־דעות, צולע ומיסכן. ורק שאי אפשר בלעדיו. הכל שלו, משלו, ולמענו. וכל העקיפות ההיסטוריות והאמתלאות למיניהן נתמצו כמעט.

ממש זו היא הביקורת על המדיניות של החינוך: שאינה רואה עד כמה – בלי מדיניות דיאלוגית – אמיתית ולא רק כמתראה כזאת כלצאת ידי־חובה – אין רצון לחינוך, והוא כגולם חסר שם־המפורש. ואיך כל המעשים הטובים הנעשים בכל המתקרא חינוך, אינם אז אלא כמין פילנטרופיה: צד אחד חונן־נותן לצד השני. אלא שבמוקדם או במאוחר – כך מלמדנו נסיון כל הזמנים, ונסיון זמננו בעיקר – הצד המקבל לא רק שאינו גומל תודה לנותן, אלא קם עליו במרי גולמי, ייצרי והרסני – וכבר קרו דברים מעולם, ולאחרונה עוד ביתר שאת.

מדיניות כזו דרושה לא משום סיבה שהיא. לא בגלל יתרונות כלכליים או חסכון משקי, ולא בגלל יעילות אירגונית או השפעתה המבריאה – אלא רק מפני שבלעדי זה הכל בחינוך נעשה חשוף ותלוי על בלימה. מפני שאין לך עוד בשם־מי, ולא לשם מה. מפני שהדברים כמות שהם – הם דברים שאין הרבה מאמינים בהם עוד, אף שמעמידים פנים ומשחקים כמאמינים, דברים שלמעשה נוהגים בהם יום־יום כאילו אינם, אך שמתיימרים, ולפני הילדים במיוחד, ובימי מועד מרשימים דוקא, ומתפארים כאילו ישנם, ולזה גם מתכוונים כשאומרים ”חינוך”, ו”חינוך לערכים”. או ממליכים השקפה שאין כמוה רווחת, כי אדם יולד לתפקיד, והתפקיד שממלא הוא שעושה את האדם. וכן שאדם מהלך וכנפי ערכים נפלאים מרפרפות על ראשו. בלי לאמור כי כל זה אולי רצוי וראוי אך – בדוי. וכי אין עוד הרבה יותר מאשר אדם ואחריותו. ככל שהדברים נשמעים תלושים. אחריות בלי לשם־מה, ואחריות בלי מפני־מה, אחריות מפני שכזה הוא האדם, בשם שהליכתו היא זקופה וכזה הוא.

מדיניות היא מחשבה על הבאות. מחשבות על טװחי־זמן נראים לעין, ולא על ימות נצח. סיכומים מתחלפים של משחק כוחות חופשי, בחברה ובין יחידיה, על פי כללי־מישחק מוסכמים והגיוניים. ואם זה איננו המבוא לכל מעשי החינוך, לא רק החינוך איננו, אלא גם כל שסביבו נעשה אחיזת־עיניים, שיש חוגים הנשכרים אולי ממנה, ושיש, ציבורים שאינם יודעים עוד שכעת זה ממש עיסקם לקום ולהתנער ממנה.

יזהר סמילנסקי, מולד 13 – 14 , 1970

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s