[ה]מורה לתנ"ך

לא היה, לכאורה, מקצוע שיזהר השתדל לחמוק מזיהוי איתו כמו מקצוע ההוראה. לגבי דידו לא היה שם גנאי גרוע מ"מלמד", שהוטח בו, למשל, כשלא הצליח להשתלט על הפרד הגדול אברמוביץ’, אז בחופש הגדול של שנת 33, בתחנה לחקר החקלאות, או כשפסק, ב"טיסת קרן־שמש", שבשתיים אחה"צ מפסיקים המורים להיות מורים ומתחילים להיות בני־אדם (ויכולים סוף־סוף לרכב על אופנוע!).

ועם זאת התמיד בהוראה כמעט עד מותו בגיל 90, והיה גאה למדי בהישגיו כמורה (אף כי בה בשעה גם ליגלג עליהם) – ובפרט בהישגיו כמורה לתנ"ך – וראו את הסיפור "פורץ גדר ישכנו נחש", על שיעור אחד בתנ"ך שלימד בבן־שמן, סיפור המסתיים בפגישה עם אחד התלמידים כעבור 50 שנה: “ לפני זמן מה, בפגישה בלתי צפויה, תפש בי אדם אחד, לא צעיר, לא מוכר, והוסיף והניח שתי ידיו על כתפיי, אינך זוכר אותי? תבע במפגיע, בתביעה לא בלתי רגילה ובאכזבה לא בלתי מוכרת, מניין שאלתי, וכבר יודע שבוודאי מבן שמן. הם היו בני חמש עשרה לפני כחמישים שנה ולך תכיר את השמן הקירח שידיו הלא צעירות על כתפיי, מה זה מניין, תמה האיש, מן השיעור שלך, השיעור? כן, על הגדר ועל הנחש ועל הפורץ גדר, לא זוכר? איך אפשר? אהה, גמגמתי, זה היה כל כך מזמן, מזמן? כאילו אתמול, צעק האיש, אינך זוכר? זה הולך ככה: חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש.”

ואכן, כל כך הרבה פעמים שמעתי "יזהר? הוא היה מורה שלי. איזה מורה נפלא היה" עד שמתחשק לשמוע שיעור שלו – אילו רק אפשר היה.

בשנת 1987 מלאו ליזהר 71, והוא פרש מהוראה באוניברסיטה ויצא לשנה בהרווארד שהמשיכה לשהות בניו־יורק. ה"ישיבה יוניברסיטי" הזמינה אותו להרצות בה הרצאה.

רמזים להזמנה זו מצאתי בתיק 117_03 בארכיון ס. יזהר שבירושלים, הנקרא בשם "דוד ובת־שבע".

שני דברים אפיינו אותו בהזדמנויות כאלה (אחרי הטקס המקובל של סירוב להזמנה, וסירוב לקבלת תשלום): בחירת נושא פרובוקטיבי ורצוי קונטרוברסלי, ועבודת הכנה קפדנית ויסודית.

עוד לא היתה מקובלת אז הכנת מצגות ממוחשבות, ואי לכך נמצאו בתיק כרטיסיות עליהן הכין יזהר ראשי פרקים להרצאה.

avishag5

ודי מהר מתברר כי נושא ההרצאה (ותוכן התיק) אינו דוד ובת־שבע, אלא דוד ואבישג, וליתר דיוק: ההזדקנות והדבר הנורא ביותר שקורה בה – אובדן האונים, אובדן הכושר המיני ואובדן התשוקה המינית.

יזהר קרא את פירושי רש"י, רד"ק, ורלב"ג לסיפור והתרשם מאד מהסבריהם והמלצותיהם על הלהט העולה מגופה של נערה בתולה. “וחם הבשר ויחם שרשו" אמרו חכמי היהודים ומכאן הדרך קצרה לקשר בין חום וייחום, ולקשרים מיניים בין זקנים וילדות.

avishag6

avishag7

בכרטיסיות:

– הבהיר לעצמו מקור ופירוש המילים הסתומות שבפרק כגון סוכנת.

– התעניין בהזדקנות כתהליך קוסמי טראגי – הגידול באנטרופיה, הגידול באי הסדר.

וכמובן, בדרך בה הסיפור מסופר ובדרך שיש לקרוא אותו.

וגם: איך מסתדר "ועמדה לפניו" עם "ושכבה בחיקו" (מופע פורנוגרפי?)

avishag8

הוא התעמק בפוליטיקה החצרונית המדרבנת את "עבדיו" של דוד להחזיקו בחיים, ובכלל, במעמד הארמון במלכות דוד.

הוא שיחזר את תהליך בחירת מלכת היופי, בדק היכן נמצא הכפר "שונם" (בעמק יזרעאל, למרגלות הגילבוע). וניסה להבין מה חשה אבישג עם בחירתה, ואיך מגיבים אביה ואמה? ומה עבר עליה בדרך הארוכה משונם לירושלים? ואיך הדריכו שם את הבתולה הצעירה חסרת הנסיון למפגש עם המלך הזקן, הדועך, אך רב הנסיון? ומי הדריך? האם היה המפגש בין דוד ואבישג אינטימי או פומבי? האם העבדים הצליחו בתכניתם או נחלו תבוסה?

avishag9

וכשמסתלק המלך נגמרת תקופה, ומתחילה תקופה חדשה.

avishag10

*

דבר אחד לא היה בתיק, וגם לא התגלה לעיני בשום תיק אחר בארכיון: נוסח כתוב של ההרצאה.

האם היא התקיימה בכלל?

*

בשנת 1988 חזר יזהר ארצה והתערב מיד במאבק הפוליטי, שוקע בו עד צוואר. הימים היו ימי האינתיפדה הראשונה, ממשלת האחדות הלאומית, יצחק רבין, שר הבטחון שובר העצמות, והתכונה לקראת הבחירות העומדות להערך בנובמבר. לא היתה ליזהר תקופה פוליטית אינטנסיבית כזו. רק במדור דברי ריב, האינתיפדה הראשונה תמצאו 63 רשימות, חריפות מאין כמותן בהתנגדות למדיניות הממשלה, אותן כתב באותם ימים ב”דבר”. אבל עליהם נוספו מאמרים בעוד עיתונים, נאומים בעצרות ובהפגנות ותכונה רבה.

*

והנה, בין ניירות שנותרו אחרי מותה של נעמי נמצאה קלטת מאובקת, ללא סימני זיהוי עליה. למזלי נותר בידי נגן קלטות עתיק אבל תקין ויכולתי לבדוק מה יש בקלטת. זה לא עלה בידי בנקל. ההקלטה היא באיכות ירודה ביותר, עם רעש רקע חזק. העברתי אותה לפורמט דיגיטלי, וסיננתי את הרעשים כמיטב יכולתי (הדלה). ולאט לאט התברר כי זו ההקלטה האבודה של ההרצאה ’דוד ואבישג’. וגם התברר כי היא ניתנה לא ב"ישיבה יוניברסיטי" אשר בניו־יורק אלא בקיבוץ עין דור שלמרגלות התבור, וסביר להניח כי זה היה בחודש יוני של אותה 1988.

כי ההרצאה ניתנה לזכרו של של ירון זמיר (איזה שם!) ז"ל, איש סיירת גולני, שנהרג בהסתערות על הבופור, יוני 1982. מבצר שנכבש, כידוע, ככה סתם, ע"י בגין שרון ורפול, ו"ללא אבדות".

ההרצאה ניתנה לכבודו של המנוח ואינה קשורה ישירות למותו, ואולי רק באופן רופף לחייו: כי הכפר שונם אינו רחוק מעין־דור, שם נולד וגדל ירון, נער אוהב שירה וספר שנפל לשוא בן שמונה עשרה.

ולנו ניתנת ההזדמנות להאזין לשיעור של יזהר (ואם לא לכולו הרי לדגימות פה ושם, מותר). 90 דקות של דיבור נרגש הנאמר בשטף, יוצא מהשרוול – לא קריאה מטקסט אלא קריאה מהלב. ועם זאת – צעד צעד בעקבות הכרטיסיות שהוכנו בקפדנות ובתשומת לב.

סבתא שלי המנוחה לא ידעה טוב עברית והתקשתה בהבנת דיבור שוטף ומהיר. וכל פעם שראומה אלדר ע"ה היתה קוראת את החדשות ברדיו היתה סבתא נבהלת ושואלת בחשש: מה קרה? מה קרה? איזה אסון? איזו צרה? השמועה אומרת כי ראומה היתה מאחרת כרונית לאולפן והיתה מגיעה אליו קצרת נשימה אחרי דהירה מטורפת. ואת התנשמותה הנחנקת סבתא כן שמעה, ונבהלה.

המצב דומה למדי בקלטת שלפנינו: ניתן להבחין בהתרגשות הדובר, בפתוס, במנעד העוצמה הרחב – זעקות ולחישות – אבל קשה להבין. אי לכך לא התעצלתי ותימללתי, בעמל רב, את הנאמר, כפי נתינתו, ללא עריכה. כאשר מאזינים להרצאה (מספיק רק לקטע קצר ממנה) תוך כדי קריאת הטקסט – כמו כתוביות בסרט – קל למדי להבין את הנאמר.

אחד הדברים שהפתיעו אותי היתה הלשון: לא ספרותית ומצוחצחת כבטקסטים שכתב או ערך, אלא שפת דיבור יומיומית: שמה ולא שם, האלה ולא הללו, וכו’.

סימן נוסף להיעדר טקסט כתוב הוא מינעד העוצמה הרחב. יזהר היה קריין קטן למדי וכשקרא מן הכתב היה מונוטוני וחסר התלהבות. האזינו לדוגמה להקלטות שערכו לו מתוך ‘ימי צקלג’ או ‘מקדמות’. הוא אפילו שוגה שם בהבנת הנקרא – בטקסט שהוא עצמו כתב! – וזה שונה לגמרי מדיבורו הספונטני בפני קהל, דיבור רהוט הנע בין שאגות לצקון־לחש.

ועם זאת הוא אינו רהוט בקטעים הנוגעים למין. הוא מסתבך, הוא הולך סחור־סחור, הוא לא יכול, בפני הקהל, להגיד "לזיין" או "להכניס", אם כי הכיר את המילים הללו ועוד איך והשתמש בהן בהזדמנויות שנראו לו מתאימות. הוא אינו מסוגל לפרט איזה הדרכה נותנות היועצות לאבישג התמה, כשהן מאמנות אותה כיצד לעורר גבר זקן, אם כי היה לו ידע מוצק בעניין שאותו התאפק לא לפרט. ראוי לזכור כי אלו גם היו הנורמות של התקופה.

ועם כל זאת הוא מצליח, גבר בן 72, בדרך ערמומית במקצת, לספר על הדברים המציקים לו ביותר בשלב זה של חייו, אישית ופוליטית – והקהל שומע היטב, ומתרגש.

 תמליל ההרצאה־השיעור וההקלטה נמצאים כאן

avishag13a

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s