כור ההיתוך: הותיקים נגד העולים.

אחד החוקים המשמעותיים ביותר שחוקקה הכנסת הראשונה היה חוק לימוד חובה תש"ט. לחוק זה ולמה שהתרחש בעקבותיו היו השלכות גורליות על החברה בישראל. החוק אפשר להורים לשלוח את ילדיהם להתחנך בבית־ספר כרצונם – בתנאי שאינם חיים במחנה עולים. על אלה הייתה חובה לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אחידים, לא דתיים; בתי ספר עבריים, בתי־ספר של "היהודי החדש". [1]

הכנסת הראשונה היתה מורכבת, רובה ככולה מ"וותיקים", כלומר מאנשים שלא הגיעו ב"עליה הגדולה". אנשים אלו ראו בחוק צעד רצוי וראוי. התמיכה בחוק הייתה מימין ומשמאל. כך למשל, אמר בדיון חה"כ ערי ז'בוטינסקי מתנועת החרות: [2] “אני גאה, שהיתה לי הזכות להשתתף בחקיקת החוק הזה, החוק הראשון לחינוך-חובה במדינתנו". חברת הכנסת רזיאל־נאור מסיעתו אף הרחיקה לכת ממנו ואמרה: “אנו התנגדנו ונוסיף להתנגד, באופן עקרוני ובלתי־פוסק, לפיצול החינוך לזרמים. בפיצול זה אנו רואים את שארית רוח הפיצול והפילוג הגלותיים. תנועת החרות מאמינה בצורך להקים בית־ספר ממלכתי אחיד, אשר ממנו ורק ממנו תקום לנו אומה אחידה; בית־ספר שבעלותו העליונה היא המדינה בלבד, בלא כל קונצסיות וקאפיטולאציות מפלגתיות.” וסכמה את דבריה כך: “מתוך שיקול רציני ואחראי, מתוך התחשבות בהמוני הילדים שלמענם נועד חוק זה, הכריע האינטרס העליון של האומה, ואנו נצביע בעד החוק.” א. אלישר, נציג הספרדים אמר בין היתר: “אנו מקבלים את החוק כצעד רצוי ראשון, […], למען לא יישארו ילדים עבריים־ישראליים מחוץ לכתלי בתי־הספר. עם זה אין אנו יכולים לעבור על דבר שבמצפון; ודבר שבמצפון היא מלחמתנו נגד הזרמים.” והוא הסביר: “אנו נסבול מפיצול זה יותר מכל יתר חלקי העם. הודענו ואנחנו יודעים ברורות, שההורים של ילדינו עדיין לא כולם מסוגלים לבחור בהכרה שלימה את הזרם הרצוי לילדיהם או להם. והדבר יגרור אחריו כל מיני נסיונות לנצל את הילדים לטובת הזרמים — הן מימין והן משמאל. אנו תקוה שבקרוב יקום חינוך אחיד ממלכתי, בישראל. אנו נצביע בעד החוק". [3]

גם ז. גלוסקא, נציג התימנים תמך בחוק, וש. מיקוניס נציג הקומוניסטים עורר צחוק באולם כשהודיע כי סיעתו תמנע מהצבעה, כי החוק מהווה צעד קדימה.

המתון בדוברים, זה שהסתייג מהמגמה לאכוף על ילדי העולים החדשים חינוך בניגוד לדעת הוריהם היה ב. דִינוּר, מפא"י, שר־החינוך ומורהו הנערץ של יזהר מן הסמינר:  “לא אנחנו בדינו מלבנו את שינויי הנוסח התרבותי שבאומה. אך אם מישהו מדבר על כפיה, ויחד עם זה הוא מדבר על חינוך אחיד, הייתי רוצה לשאול אותו: כיצד הוא מתאר לעצמו אחידות אידילית זאת, שבבת־אחת תרד מן השמים ותאחד את כל האומה כולה, ותשליט על האומה כולה נוסח אחד? כיצד נחבר נוסח לנוסח? איך לעשות זאת בלי כפיה על־ידי רוב או דרך שלטון אחר? לכן חדלו לכם מלדבר בבת־אחת גם על אי־כפיה וגם על חינוך אחיד. מי שמדבר על אי־כפיה, על דרך ארץ של איש לדעות רעהו — ידבר על אחידות האומה כולה, על יכלתו של כל חלק בקרב האומה לחיות את חייו הרוחניים ולחנך את ילדיו כפי שהוא חושב לקדוש ולנחוץ. ואני מוכן להגיד לכם, חברים ואחים פה: עדיין לא ידעה האומה העברית איחוד חינוכי כזה, — איחוד לאומי, לשוני ותרבותי — כפי שישנו היום בתוך החינוך ״המפורד והמפוצל״ הזה! גם הארגון האחד בתוך המסכת המדינית האחת, וגם החינוך הבנוי על ספר־הספרים, על תולדות ישראל, על הלשון העברית על תכנית לימודים כללית משותפת ביסודה, והנתון למרות אחת, על ערכי מדינה אחת ועל ערכי נאמנות למדינה אחת! אין פחד מפני ״פיצול״ אם המסד הזה הוא כה רחב, כה יסודי, כה מוצק, כפי שהוא בתוך מדינת־ישראל.”

דומה שהמחוקקים אז, הממשלה, ואיתם רוב הציבור הוותיק (פרט לחרדים) עוד לא קלטו את היסוד הדתי של העולים מ"עדות המזרח", שעל ילדיהם נכפה "בית-הספר האחיד". גם אם נתעלם ממקרים כמו קיצוץ פיאותיהם של ילדי בית-ספר תימניים על ידי מוריהם במעברות היה מקום לתחושת עולים רבים כי ילדיהם נגזלים מהם. החינוך במעברות הפך עד מהרה לעיקר מאבקן של המפלגות הדתיות, והיה למקור של תסיסה והתנגדות בתוכן, וכמובן לשדה פעולה פורה ל"מסיתים". בסופו של דבר נפלה ממשלת בן־גוריון הראשונה על נושא זה, ועליו פוזרה הכנסת הראשונה.

אחת הפעמים הראשונות בהן השתתף יזהר בדיון מדיוני הכנסת הייתה ישיבה (בינואר 1950) שעסקה בעניין המהומות במעברות שפרצו בעיקבות התנגדות יושביהן לבית הספר האחיד. [4]

עיון בטיוטת הנאום שהכין מלמד כי גם הוא, כרוב חברי הכנסת האחרים, הזדהה עם רעיון בית-הספר האחיד – אך עם בית ספר אחיד מהחלומות (ולאנשי המפלגות הדתיות – מהסיוטים), עם מין בן־שמן בריבוע, שבבסיסו עומדים רעיונותיו של א.ד. גורדון.

הוא עתיד לפתח ולשכלל גישה זו בהמשך דרכו, לאתגר בה ולהרגיז בה רבים מאלו שהיו מוכנים בכלל להקשיב לו.

באותה עת הרגיש שדבריו עשויים לתרום ליצירת "היהודי החדש", וכשיצירה זו נחלה תבוסה עם "המהפך" היו הם הבסיס לקינתו ולעמדותיו הפוליטיות בשנות השמונים ואילך.

[1]  צבי צמרת: http://tinyurl.com/onhayjr כניסה אחרונה 27-11-2015
[2]    http://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_120949.pdf  כניסה אחרונה 17-11-2015
[3] מפתיע היה דווקא נציג הפרוגרסיביים, שהאשים את מפא"י בתבוסתנות על כך שלא דרשה לאכוף את "זרם העובדים" כזרם היחידי בישראל…
[4] צבי צמרת: http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3139.htm כניסה אחרונה 18-11-2015

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s