לדבר עם אש"ף – או לגרוטאות

מפלגת העבודה איבדה את האומץ להיות המובילה את הגל ההיסטורי, ובחרה להיות מזדחלת מאחור. זחול ומלמל את ה”לא אש”ף” האומלל, משום־סיבה של טעם, מלבד החשש מ”ציבור הבוחרים” שברחוב, ציבור ששמה של מפלגת העבודה מכעיס אותו לא פחות משמו של אש”ף.

או, אולי הם רואים כאילו יש להם ”רוב פרלמנטרי” מן המוכן ל”בחירות בשטחים” – כשמוכן להם רק טכסיס של הטעיה ודחייה.

אלא שבינתיים התנערו רבים ואינם מבוהלים עוד מדיבור עם אש"ף. ורבים כבר רואים דיבור זה כדרך היחידה, המציאותית והקצרה, להידברות עם הפלשתינים על פתרון הסכסוך – ורבים כבר הסיקו ומרדו בנדר הנפל הזה שב”לא אש”ף״ – ואילו מפלגת העבודה עדיין מזדנבת לה, שקועה בלבטיה, מפוחדת, מהססת ומפסידה.

עדיין הם מדברים על השלום כאילו הוא בראש מעיניהם, כשכל מעשיהם בפועל הם רק תרגילים ביאוש ממנו. נגמר. כעת הגיע רגע הברירה החדה: או ללכת לדבר עם אש”ף – או להפסיק לדבר על שלום.

או ללכת בראש או ללכת לגרוטאות.

אין אחרים

אייבי נתן, אדם אמיץ לב, יושב בבית־הסוהר בדיוק מהסיבה שלא היה צריך לשבת. ואילו מחוקקי החוק הפחדני שלפיו נשלח לסוהר, הם בוחרים להיפגש עם אש”ף בצל, במחבואים, בעקיפין, ודרך צד שני ושלישי.

כעת גם הם יצטרכו להכיר באש”ף בגלוי, ולהודות כי אין עוד אף דרך אלא רק לשבת איתם ולדון איתם על פתרון הסכסוך.

אם יסרבו ולא יסכימו לזה, יתקעו לאין־מוצא ויסתבכו עם העולם כולו, ומהר יצטרכו להתקפל ולהשקיע הכל בהתחפרות קיפודית מבוצרת כנגד הכל, לאחר שישלחו למעצר את חצי העם.

אי־אפשר עוד להוסיף ולהתעלל בעובדות המציאות ולהמשיך בתעלולי ההתחמקות המפותלים. כעת צריך להתיר את הנדר המאגי והפחרני הזה, שלא לדבר עם אש”ף. כעת צריך להודות בשגיאה, שכבר טבולה בכל־כך הרבה דם חינם ויסורי שווא, וצריך לצאת כעת ולפגוש את אש”ף בחצי הדרך, וכבר מחר בבוקר.

לדבר עם אש”ף בלי מבוכה. ההיסטוריה בוחרת את שלוחיה לפי גחמות משלה. והמדיניות בוחרת את מעשיה לפי הגיון המציאות הנתונה. ואלה הם הפארטנרים לשיחות על השלום. אין אחרים. ואי־אפשר להמציא בכוח אחרים.

בלי מנצחים ובלי מנוצחים. לבוא משני צידי המתרס המסוכסך הוה, ולשבת לדבר על הפתרונות.

נגמר לעקוף. נגמר לדחות עוד היום להתחיל.

יזהר סמילנסקי, דבר, 22.12.89

הכל לפי החוק

מפעם לפעם מוציא מנהיג ממנהיגינו את ראשו מבין כתפיו ונוהם בזעף: הכל לפי החוק.

תוקפים אותו: למה נהגתם בברוטליות? למה פעלתם באװילות? למה רצתם לעשות דברים שלא צריך לעשות?

הכל לפי החוק! עונה הנוהם בנהמה.

מכים לפי החוק, עוצרים לפי החוק, הורסים לפי החוק, משמידים לפי החוק, יורים באוויר ופוגעים בלב, יורים ברגליים ופוגעים בראש, יורים ברעולי־פנים והורגים תינוקות – הכל לפי החוק.

ורק עוד שאלה אחת:

למה לא מוחקים חוק מטופש ועושים במקומו חוק חכם? למשל, שאלה ששלחו למאסר את אייבי נתן על חטא ביקוש שלום – למה לא ישבו הם במאסר על חטא הסרוב לשלום?

אילו מפלגת העבודה היתה קיימת

אילו היתה קיימת היום מפלגת העבודה, האם לא היינו מרגישים שהיא ישנה?

הלא הארץ הזאת מזועזעת מתביעתה ההולמת בה, הולמת הולם ולא מרפה: למה לא ללכת לדבר אתם עוד היום, ממש אתם, עם נציגי הפלשתינים כפי שהם, בלי כל כרכורי הסרק סחור סחור, לקום באומץ וללכת לדבר אתם על הפתרונות, סוף סוף?

למה לא לדבר אמת בגלוי, למה לא לקום באומץ ולנער את דמדומי האמת, את ”לא אש”ף” אבל ”כן” במחבואים, את הכניעה הזו להונאה, ואת ההתחנפות לרצון הרחוב, ואת מכירת האשליות העכורות לנרגנים השחוקים – אילו היתה מפלגת העבודה קיימת – אילו, אילו…

לא צריך נקודות

בקול רם ובלא שום כרכורים: לא צריך עשר נקודות, ולא צריך חמש נקודות, ולא צריך מתװכים ולא שליחים מתרוצצים ולא את תוכנית בייקר. צריכה רק הכרעה אחת – להחליט וללכת ולדבר אתם, עם הפלשתינים, אנחנו כמו שאנחנו והם כמו שהם. ועוד היום.

כל החלטה אחרת היא רק תרגיל דחייה, רק טכסיס עקיפה, רק ניסיון הטעייה, ורק בזבוז עוד ניסיון כושל "להרװיח" זמן ולהפסיד עולם.

כלום לא ישתנה. ורק הכיבוש ימשך, ורק המוות ימשך, ורק ההשחתה תימשך, ורק מאוחר מדי ומופסד מדי נצטרך לחזור מוכים ולעשות מה שהיה אפשר לעשות מוקדם: לדבר אתם כעת. וכל השאר – הונאה. אנחנו הם רעולי הפנים.

 

יזהר סמילנסקי,  10.11.89, דבר