על היהודי

הוויכוח היום אינו על השטחים. אף־על־פי שהוא על השטחים; ולא על הבטחון, אף־על־פי שהוא על הבטחון; ולא על השלום, אף־על־פי שהוא על השלום.
על מה הוויכוח?
הוויכוח הנוקב היום הוא על היהודי. אם יש דברים בעולם שליהודי אסור לעשות. אם יש דברים שכולם בעולם עושים והיהודי לא יעשה. דברים שכולם יכולים לעשות וגם עושים בלי הגבלה, וכל מיני איסורים שאחרים יכולים לדרוס ולא לדרוס; – והיהודי לא. מפני שהוא יהודי.
מפני שהיות היהודי יהודי, אינו מלה ריקה. ויש עליו הגבלות ויש איסורים. ויש דברים שמבדילים בינו ובין השאר, לאו־דווקא דברים שעושים הנאה או עושים קל, או נוח, או פשוט – אלא ממש להיפך: שעושים קשה יותר, ומגבילים את הנוחות ומפחיתים את הקלות ומסבכים את הפשוט.
כגון, כל מה שנוגע למיעוט נרדף, כגון, כל מה שנוגע לעוול ולרשע. כגון, כל מה שנוגע לשימוש הכוח ולכיבוש הכוח. כגון, כבשת הרש. כגון, הרצחת וגם ירשת. וכגון, צדק צדק תרדוף.
כי אם כל אלה הן רק תביעות מצחיקות, וליהודי מותר הכל כמו ללא־יהודי, ובלבד שיהיה מקיים את מלקוח כוחו - נשמט אז מתחת רגלינו איזה איכפת גדול, יסודי, ראשוני, איכפת חסר הגדרה פשוטה, אבל איכפת שכמוהו כמו הקרקע: אם איננו – הכל נופל.
להתקיים, להישרד, לא להישמד, כן, בוודאי. אין שאלה.
אבל במאבק על הקיום, גם במאבק על הקיום – יש דברים שליהודי אסור לעשות ושיהודי לא יוכל לעשות. מעצם היותו יהודי. גם כשקשה.
כגון, לרשת מה שאינו שלו.
כגון, להתעלם מדמעת העשוקים.
כגון, לגרש את שכניו.
כגון, לדכא בזולת את מה שהוא שונא שידכאו בו.

דבר 29.1.88 

שני מכתבים

הגבורה של היום

לא קל לך היום חייל בסימטה בעזה, ברוח בגשם בקור. אבל לא הקור, אלא התפקיד שלך שם הוא לא קל. להשליט כיבוש על המסרבים להיות נכבשים.
לא אתה הקובע את המדיניות, ולא אתה הבוחר בשיטת הפעולה – אתה הוא החייל הממלא פקודות, וממולך שם, בטווח־יד, אם אין עוצר, מתגוררים הנכבשים. משתמשים בשיטת "המלחמה הנמוכה” וגם בהתגרויות גלויות ובהרגזות שמזמינות להשיב במעשים קשוחים, ולהחזיר להם במלוא הכוח כדי לגמור מצב לא־נוח ואפילו בלתי־נסבל.
חייל צעיר, ככל שקשה ומרגיז שם – הישאר נא בלתי מתפתה להיות קשוח. הישאר נא בלתי מתפתה לפתוח בכאסח.
לא כוח יוכל לפתור כאן את המצב ללא־נשוא. ואת היעד הזה לא כובשים בהסתערות ובאש. ולא מנצחים בו בהשתלטות ובהשמדה. כאן צריך להתאפק. לנצור אש, ולראות שהסיכוי לפתרון יימצא רק בתנועה לקראת הידברות יחד – הידברות שעל הנהגת העם ליזום מהר, ושרק דרכה תוכל לצאת מן הבוץ שנתקעת בו. אתה וכולנו.
ואם קר וגשם, ואם אנשים זועמים זוממים כל רגע לעלות עליך בכלי חבלה, בקללות ובשנאה פתוחה – הדוף את הגל  והישאר לא קשוח. הישאר על המשמר, הישאר רואה, הישאר חושב והישאר מתאפק.
זה לא קל, אבל זו הגבורה של היום.

הוי ערביי השטחים!

הגיעה עת לדבר. את מי מכם אתם שולחים?
אבל, או שיבואו ויקחו את שליחיכם ויזרקו אותם בכל מיני תואנות לכלא, למעצר, לגירוש, ויסתמו כל פה כמסית,  כלאומני, כקנאי. כעושה צרות, לפני שיגיע לדבר –
או, שאנשי־חושך שלכם יבואו ויחסלו את אלה מכם שיקומו לבוא, עוד לפני שיפצו פה – משאירים אחריהם מודעה נוטפת דם: ככה ייעשה לאיש וכו' –
ועם כל זה ולמרות כל זה, שעת הדיבור הנה באה – וכמעט אין עוד איש שלא אמר כך – ורק קולכם לא עולה עוד ולא נשמע ברבים.
מחכים לקולכם, ומאוד, לא לקול האומר כתמיד: לעולם־לא, כי לעולם־לא עושה רק לעולם־לא ונשאר לעולם־לא –  לשברכם אתם ולאסונכם קודם־כל.
מחכים להכרה המשותפת שתכירו איתנו – שיש פתרון, וששם הפתרון: ויתור הדדי, כלומר, פשרה.
מחכים לשמוע דברים מעין: לנו לא יהיה הכל ולכם לא יהיה הכל. אבל יש מרחב למדי לכם ולנו – לא מרחב גדול כגודל החלום, אבל גם לא מרחב קטן שלא נשאר ממנו אלא רק הוויתור.
הגיע הזמן לדבר, הגיע גם הגיע, מי מכם קם ובא בשמכם לדבר איתנו – ויהיה הבא מי שיהיה ובלבד שבשמכם – ולדבר, סוף סוף, על המוכרח ועל המספיק, ועל די להכות ועל להתחיל לחיות.

דבר, 22.1.88