חוק וסדר

כשדורשים מאוכלוסיה לחזור ל”חוק וסדר" – למה בעצם מתכוונים?
מתכוונים לומר להם: שתקו והמשיכו לקבל עליכם את הכיבוש בלי להתנגד.
אבל מי בעולם קיבל עליו מעולם עול כיבוש בלי להתנגד – כל עוד הוא אדם חי?
הנה. יש בארץ תנועה פוליטית אחת הנקראת ”חירות”. פעם, לפני לא־הרבה שנים, כדי להתנגד לכיבוש הבריטי, הם הפעילו אמצעי טרור. הרס, הרג, ואפילו תלייה. כלומר, הפרו חוק וסדר. וכשחזרו הבריטים ותבעו מהם לקיים "חוק וסדר” – השיבו הם מיד בדם ואש. כאילו נתבעו לוותר על החשוב ועל הקדוש שבערכי האדם והתרבות – לוותר על החירות.
כעת, כשהנכבשים הם ערבים ובחוצפתם הם תובעים להם חירות – לא ירשו להם כלום אלא רק לקיים ”חוק וסדר”. כלומר לשכוח את החירות. ומי שלא מוצא־חן בעיניו – שיעוף מכאן.
אין כוונת הדברים האלה להצביע בתמימות על איפה ואיפה: תנועת החירות היא תנועה פוליטית מחוסנת מרגשות, ומאי־צדק כזה – שהרי בסך־הכל זה אי־צדק כלפי ערבים (ואם לא מוצא־חן בעיניהם – שיעופו מכאן).
כל הכוונה כאן אינה אלא כדי להזכיר, שבין עוצמת התביעה לחזור ולקיים ”חוק וסדר", ובין הציפיה שהנכבש אמנם יוותר על החופש וייכנע לכיבוש – שבין זה לזה עומר אדם חי. אפילו אם קוראים לו ערבי.
ואדם חי – לחופש יולד.

דבר, 12.1.88

ממשלת דרווישים לאומית.

הליכוד מחר הוא חרות.
חרות מחר היא לוי. שרון וארידור, ממשלת בגין, לפיכך, אם לא נכשיל את הקמתה, תהיה ממשלה קיצונית, דמגוגית והרפתקנית.
הללו לא יהיו נרתעים משום פעולות שאחריהן נמצא כולנו סחופים ללב סערה קשה ומיותרת. שמי יודע איך יוצאים ממנה.
ממשלה חסרת שיקולי תבונה (ראיית הנולד), חסרת מעצורי אחריות (העדפות מוסריות), ומתנפחת מעבר לכל מידה שפויה (פארנויה שוביניסטית); עם תוספת התבלין הדתי – ויש לגו ממשלת דרווישים לאומית.
זו אינה חזות מחזה שווא – זו סכנה ממשית וקודרת.
מה איפוא אתה עושה היום, כדי שמחר לא תהיה נוסע נבהל באוטובוס חסר מעצורים, שבור הגה, שנהגו שיכור?

לגמור תקופה ולהתחיל

כעת יש בידינו לשנות דברים בארץ. כעת יש בידינו לגמור את תקופת הליכוד. כעת אפשר לעשות כך, שתקופת הליכוד לא תיזכר עוד אלא כאיזו תקרית בדברי ימי הארץ – כאיזה אירוע חולף, כמו חמסין, כמו בצורת, כמו אבק פורח.
אבל כדי שתיגמר התקופה הרעה ותתחיל טובה ממנה, צריך להפשיל שרוולים. לא מישהו יעשה בשבילך, אלא אתה תעשה בשבילך ובשביל כולם. כדי שתקופה תיגמר ותקופה תתחיל – צריך אדם לקום ולהתנער, לקום ולעשות דברים. ובידיך הדבר.
החודש הזה לא לבכות בכיות, ולא לתבוע תביעות ולא להתגאות בשחיקות שנשחקת. החודש הזה הוא כדי לאסוף נשימה וכל קורט של מרץ, ולעשות דברים. לדבר, להשפיע. להוכיח – כי ארץ ישראל צריכה לממשלה אחרת. ממשלה שיש סיכוי שתדע לעשות כך, שדברים יזוזו לקראת טוב יותר, בביטחון, בכלכלה, וברווחת החברה.
ישיבה מנגד – תוריד עליך את המכה השנייה. ישיבה מנגד – תבטל את כוחך לשנות.
זו שעתו של הבוחר, להיות קובע דברים.
זו שעתך. קום ועשה.

יזהר סמילנסקי, דבר, 21.6.1981