סוף סוף לדבר

לא רצו לבוא לפגישה עם אשף דרך הדלת – כעת יבואו לאחר שהגג יפול עליהם.

לא רצו לבוא כבני־חורין שבוחרים דרכם – כעת יבואו ויד העולם מוליכה בעורפם קשורים וכפויים.

לא רצו לבוא כשהשלום היה על הסף – עוד לפני האינתיפאדה ועוד לפני כל־העולם־נגד – כעת יבואו כשהמלחמה על הסף, כשהמשק מתערער, ולבד־לבד־לבד מכל העולם.

יבוא היהודי הגאה, והלוחם לכבוד הלאומי יבוא, וארץ־ישראל השלמה תבוא, ודגל התורה עם דגל התחייה – כולם יבואו כעת, עניים, ריקים וכפופים. ִ

אפילו מפלגת העבודה תבוא כעת, תאסוף עצמותיה הזקנות ותזדנב גם היא קפואה למחצה.

אילו היתה כעת האופוזיציה הגדולה והסוערת, הלא עוד הערב הייתה מזעיקה את ﬠם ישראל אל הכיכר הגדולה ולפידים בידיהם:

כעת להתחיל לדבר!

יזהר סמילנסקי, דבר, 18.12.88

קום התנערה

הנה נכנסנו לתקופת החושך.

ארץ ניתנה בידי הרשע הלאומני.

החלומות הרעים ייהפכו למציאות.

חושך ייקרא אור, אחורה יקרא קדימה, עוול ייקרא צדק, והמלחמה תקרא שלום.

מדינת היהודים לא תהיה עוד פתוחה לכל היהודים, כי אם רק לכתות ימי הביניים.

המשק, הכלכלה, מוסדות וארגונים יאולצו לקרוס, אם לא יישרו את הקו.

התרבות תילחץ, תפוקח ותיחסם, שלא תתפרע ולא תרים קול.

במה דברים אמורים?

אם ניתן להם, אם נניח להם, אם נרשה להם.

אם לא נהיה כעת הכוח שכנגד. אם לא נקום כעת מלוא קומתנו. ואנחנו כמעט מיליון.

אם לא יקום כעת כל השמאל הציוני להיות לאופוזיציה אחת במערך לוחם אחד. ולהיאבק.

אם לא נפסיק כעת להיות מסכנים וּבכיינים ותשושים כאלה. ולהיאבק.

יותר מדי יקר וחשוב כעת על הפרק וגם את טעם החיים אפשר לאבד.

ולהיאבק. ִ

ולא לתת להם. ולצאת באלפינו שלא יוכלו לעשות מזימותיהם. ולהיאבק.

רק אתמול חײכנו בביטול אל המלים הדהות ההן שכעת אין כמותן לבוהק.

קוּם התנערה עם חלכה – –

ואנחנו איננו חלכאים. איננו מסכנים. איננו אבודים. ומלבדנו אין איש.

ולהיאבק.

וקול צריך שייצא כעת בכל הארץ: מתגייסים למאבק. ולהיאבק.

קום התנערה.

ולהיאבק.

יזהר סמילנסקי, דבר, 16.11.88

8 נקודות

 1. לאט לאט (והזמן יעבור); 2. בצעד קטן אחר צעד קטן (והזמן יעבור); 3. ברכישת אמון אחר רכישת אמון (והזמן יעבור); 4. עם המדינות השכנות ועם הפלשתינים כאן (והזמן יעבור); 5. כשזה מתרגל לנוכחותו של זה (והזמן יעבור); 6. ואז לבסוף, בפחות מחיצות ובהרבה זמן שיעבור – 7. לא ניתן להם כלום; 8. ויהיה שלום.

סחי אדם

קודם דוחקים אותם לפינה עד שאין להם עוד מה להפסיד, ואחר־כך יורדים עליהם: למה הם מתנהגים בשגעון כאילו אין להם מה להפסיד.

קודם דורכים עליהם עד שהופכים אותם לסחי אדם, ואחר־כך יורדים עליהם: למה הם מתנהגים כסחי אדם – ודורכים עוד יותר חזק.

הממשלה מתפקדת היטב

את העליה מרוסיה כבר הביסה, אבל אף אחד לא כועס עליה.

את העורף בתל־אביב כבר הניסה ואף אחד לא כועס עליה.

את סיכויי השלום הנה האפיסה ומי כועס עליה.

הטובה שבכל הממשלות לעם הטוב שבעמים.

יזהר סמילנסקי, דבר, 22.3.91

בית־הספר כמשל

לפני כחודש סגר משרד החינוך את בתי־הספר ”לכמה ימים”, והשבוע חזר ופתח אותם – מה נשתנה?

מה יודע היום בית־הספר לעשות להגנת הילדים שלא ידע לפני חודש? ומה נודע לו לפני חודש שלא היה ידוע בראש כל חוצות מאז אוגוסט?

אבל מאחר ששר החינוך* לא סמך על עצמו ולא העז לקחת אחריות, רץ ללװת אחריות מראש הממשלה ומשר הביטחון, ומאחר שגם הם לא העזו לשאת באחריות – החליטו לסגור.

ואז קרה הדבר. באותו הרגע התפרק הציבור והיה להרבה יחידים נמלטים מבוהלים כדי להישרד. והפתעת האזעקה הראשונה כבר הייתה כפולה: גם ההחשפות לטילי הנפץ וגם העלמותה של ההנהגה. וקשה לדעת פגיעתה של מי קשה יותר.

לא משרד החינוך ולא משרד ראש הממשלה ולא משרד הביטחון לא העזו לשאת באחריותם הכבדה לבהלה ולבריחה – ושלחו במקומם את הג”א להיות המנהיג לציבור המבוהל.

כל מה שנראה היום כמספיק לביטחון בית־הספר – לא היה בלתי ידוע גם לפני חודש. אילו רק חשבו, אילו רק נטלו אחריות, ואילו רק לא נסחפו באשליה הכפולה שהם עצמם הפיצו ברבים: שהטילים בסך־הכל פרימיטיביים ואינם מזיקים כל־כך, ושמייד כשיפלו הטילים הראשונים אנחנו נחסל אותם ואת שולחיהם.

דיבורי רהב ריקים אלה חסמו את המוח הקטן. חמישה החודשים להתכונן לא נוצלו. ואילו את רעל הפחד הקיומי ואת פיק הברכיים הציבורי – הפיצו ללא השב.

לא מרוב זהירות שלחו את הילדים ואת ההורים לשבת בבית אלא מחוסר מחשבה. ולא מרוב ראיית הנולד אלא מעיוורון פטלי. ולא מרוב אחריות אלא מנטישת עמדת הפיקוד.

ואילו הפחד הקיומי שנחשף איננו חוזר עוד לנרתיקו. הוא מחלחל פנימה ואינו מנבא טובות. והציבור כיוון שנתפורר ליחידים מופקרים – הפסיד בו ברגע איזה מיתוס גדול ומלכד, מין דבק שקשה לחדשו לאחר שנהרס. שתיקת ההנהגה ברגעים הקשים לא רק שמוטטה את ביטחון הציבור אלא הרחיקה לכת: היא נתנה רשות לנורמה משחיתת־עם.

השותק הדגול

כשלראש הממשלה אין מה להגיד הוא לא מדבר. כך הסבירו השבוע בלשכתו. וכעת אין לו מה להגיד.

אין לו מה להגיד כעת לכן אינו מדבר. כעת אין לו מה להגיד לכן אינו מדבר. ואינו מדבר כעת כי אין לו מה להגיד.

חכו עד שידבר והאמינו: באמת אין לו מה להגיד.

יזהר סמילנסקי, דבר, 29.1.91
• זבולון המר
 

המוצא

כעת, עם משבר הממשלה על פגישות ויצמן עם אש”ף – במקום כל הנפתולים וההתפתלויות האלה – אילו קם מחר בבוקר שמעון פרס והודיע באוזני כל ישראל: הולכים להיפגש עם אש”ף! – היה זז אז רכס המועקה שחוסם את בוא הגשם.

שום דבר לא היה מקדם את השלום יותר מהודעה ישרה כזו.

סוף סוף! והקץ לסחור־סחור. הקץ לדחיות אין קץ, הקץ להצטדקויות, הקץ לאשליות "הבחירות בשטחים” – והקץ לבריחה מן השלום.

שום דבר לא יהיה קל וכלום לא פשוט – אבל הכל יתחיל לזוז בכיװן האחד שיש לו סיכוי.

אילו קם שמעון פרס מחר בבוקר וקרא אל אש”ף ישר ובאומץ: בואו נדבר!

היקום? תהיה זאת שעתו היפה.

יזהר סמילנסקי,  דבר\המשבר,  2.1.90