שר בטחון אינו בשביל להורות לחיילים איך להפעיל יותר כוח – שר בטחון הוא בשביל להראות איך פתרון מדיני מונע את צורך השימוש בכוח. שר בטחון הוא השר הממונה על מציאת הדרך שלא להפעיל כוח, שלא תיקרה מלחמה, שמהלכים מדיניים יבואו במקום מהלכים צבאיים.
אילו מתחילת פרוץ המרד הפלשתינאי היה ברור לכל הצדדים שהנה הולכים להיפגש ולהידבר, היה כל מה שבא אחר כך שונה, אלמלא שאין בעולם "אילו" ויש רק מה שהיה. ומה שהיה הוא אסון מתמשך, שככל שנתפתל – אנחנו ממולכדים בו.
כנגד מה הורה שר הביטחון להפעיל כוח? כנגד המרד הפלשתינאי בכיבושו. קודם כל, תבע, יש להחזיר את החוק והסדר, כשהקשר בין חוק וסדר ובין עם מורד כנגד כובשיו – הוא כקשר שבין רעידת אדמה ובין סדרי הרמזור, והתקנות לשעת חירום ממצות את השימוש החפוז והלא־בורר־באמצעים שנוקט כל כובש במורדים כנגדו, רשותו לכבוש אותם היא הבלתי חוקית, וצריך רק להיזכר בישוב ובבריטים.
וכשבאים להצדיק את השימוש הלא־בורר־באמצעים כשימוש לפי החוק – קובעים כי הכיבוש הוא החוק והכניעה לכיבוש היא הסדר. וזה העיוות, שלא בתום לב, בקריאת המאורעות. כי לא כל מיני מתפרעים עושים כאן מעשים לא חוקיים, אלא עם התעורר כאן לתבוע את שחרורו, לשנות את הסדר הבסיסי שלפיו מתנהלים היחסים בין כובש לנכבש.
מי שאת זה לא ראה – ואכן לא ראה, ולא רצה לראות – לא הבין מה הוא עושה, וכל מה שעשה לא היה אלא נסיון לשבור את המרד במקום ניסיון למצוא לו פתרון היסטורי. ממש ההחלפה הזו של מהלך היסטורי גדול במהלך טקטי קטנוני, היא בדיוק חוסר החכמה הבסיסי של השר ושל ממשלתו.
מפי מי יצאו המילים "לשבור את העצמות"? רק חקירה מוסמכת תוכל לקבוע. אבל איש לא יוכל להכחיש שהן נשמעו באוויר הארץ כהוראות, ושאיש מן הממונים על החיילים לא התרגש מתוצאותיהן, אלא שהמכות שהיכו החיילים – לא שברו רק עצמות אנשים כפותים. הן שברו משהו חמור מזה בנפש הנוער שנצטווה להכות. חמור, לא רק מפני שהיתה גם ברירה אחרת מלבד העימות המיותר הזה – אלא מפני שנקבעה כאן נורמה של מותר שהוא תכלית האסור. ועוד איננו יודעים מתי והיכן יצוץ זרע הפורענות הזה שנזרע אז בהפקרות.
שבירת עצמות פירושה לא רק הכאבה בשעת ריתחה, אלא גרימת חבלה בלתי הפיכה בדם קר, ושבירת עצמות אינה רק שבירת העצמות הפריכות של האדם הזה השוכב כפות לרגליהם על הארץ. שבירת עצמות היא גם הזריקה שזורקים למעצר המוני אדם, בלי לדייק בהליכים משפטיים, וגם ההרס שהורסים בתי משפחה על חשד במעשי הבן, וגם הגירוש שמגרשים על חשדות חשאיים וגם סגירת בתי ספר למשך שנה, וגם גביית מיסים כהפגנת שרירים וגם טרטור עם שלם והשפלתו וגם התעללות בזכויות היסוד של אדם. לא שהפלשתינאים היו צדיקים ולא עשו מעשים נוראים תוך כדי מאבקם – אלא שהם היו הנכבשים שנאבקים להביא לסיום הכיבוש. ועדיין זכורים מעשים שעשו יהודים כשביקשו להשתחרר מן הכיבוש הבריטי.
לשבור עצמות – זו מדיניות ולא פרקטיקה. זו תשובה של בעיטה בתביעה לזכויות. וזו התוכנית איך להביא רגיעה בלי להביא פתרון.
והתכנית המקורית איך לא לעשות כלום ורק להעמיד פנים של עושים לקידום השלום – היא יוזמת הליכוד והיא הולמת את הגיונם הפוליטי. התכנית איך לגרור גם את מפלגת העבודה ליוזמה זו היא האמצאה המקורית של הטוענים היום לראשות העבודה. עם הליכוד יש רוב. נתפשר פה ושם על ניסוחים אחדים ויחד נלך לעשיית שלום שאיננו השלום ולעשיית פתרון לסכסוך שלא יהיה הפתרון. הרוב המוכן שיש עם הליכוד מעביר על הדעת. עם רוב כזה גם אפשר להטעות את העם ואת העולם. לא את המציאות.
כעת יפיצו את ההכרה שהולך ובא על ישראל מצב חירום (בלי לומר באשמת מי), כעת יפיצו את ההכרה שרק מנהיג חדש יוכל לקדם את מניעת החירום (בלי לומר מה עשה המנהיג הזה עד עתה) – ואז לחבור אל הליכוד ולעשות שלום עם האנשים הכפותים לרגלינו. מנהיג שהוכיח שאין לו ראייה היסטורית אלא ראייה של תקנות לשעת חירום, שאין לו רגישות לאנשים ולא יחס לסבלם ושאין לו דמיון מעבר למצוי ב"זה מה שיש" המצוי, ושבשעה שהכפופים לו עשו מה שאסור לעשות, הוא רק נהם: הכל לפי החוק – גם כשאין שום חוק בעולם שאוסר את הזכות הטבעית לחופש, וגם כשאין שום חוק בעולם שמתיר לעשות את המעשים האסורים שעשו ושהורו לעשות בשמו.
מה שאולי יקרה בארץ לבסוף, לאחר שהעולם יכפה את ישראל להתחיל להידבר עם הפלשתינים על פשרה סבירה – היה יכול לקרות עוד לפני שלוש שנים מיוזמתנו. על ראשו של מי איפוא רובצים שש מאות האנשים המומתים האלה, ובהם תינוקות, ילדים, נערים, נשים ואנשים (מקצתם הומתו בידי אחיהם) – אל מי צועק דמם מן האדמה?
מה שהולך וקורה אצלנו היום הוא מהלך ההשלמה של העם היהודי עם מה ששולל את ההיסטוריה של העם היהודי ועם מה ששולל את היתרון של העם היהודי. צרות מוחין, קהות לב ואגואיזם נפוח. וגרוע מכל, קשיות המצח במקום מחשבה, הביטו במראה יהודים, ולכו לבחור לכם מנהיג.
ס. יזהר חוזר 