מה ההלקאה העצמית הזאת: מדוע ממעט הנוער בקריאת ספרות עברית

"מי בדק מהימנותו המדעית של מחקר מוסד סאלד?” מה קורא הנוﬠר בעולם כולו? מה קוראים בימים אלה המורים, המדריכים ואפילו עורכי המחקר הנ"ל? והﬠיקר – מה ההלקאה העצמית הזאת לכם?”

תחילה ניּסה לצמצם דבריו באמרו: “המבחן האמיתי לקריאת הנוער הוא כמה ממנו קוראים שירה? – זו צורת הביטוי המרכזת ביותר, הצרופה ביותר. השירה מכריחה את הקורא לקריאה רצינית, אינטימית ולעמידת האדם מול עצמו, כלומר, בזאת היה נבחן איזה חלק מן הנוער שלנו הוא בעל תרבות קריאה".
“נוער הוא המון, ואילו תרבות הקריאה היא נחלת יחידים בלבד. אך חלק זה של 'יחידים' גדול אצלנו מאשר בעמים אחרים. אינני סבור כי כאן קובעת סטטיסטיקה. אך לחלק מהנוער שלנו, עד מה שנוכחתי, יש צמאון עצום לטוב, ליפה ולפתיחת אופקים. חלק זה – ואני מדגיש כי הוא גדול אצלנו מאשר אצל האחרים – נתברך ברעננות ובסקרנות ובלב פתוח לקראת החדש. הנוער שלנו "בוער" לקראת דברים יפים! עד… שבאים ומכלים בו את הלהט הגדול הזה, ואת הצימאון העז הזה ומשחיתים בו כל חלקה טובה ומביאים אותו, את הנוער היקר שלנו, עד משבר, והופכים אותו לאדיש ולסתום. וזאת היא הצרה. וזאת הסכנה הגדולה"

ס.  יזהר, דבר, 2.5.1959

מתוך תגובה למשאל שערך מוסד סאלד.

קריאה צריכה לגרום הנאה, זה הכל.

"לרוב האנשים ספרים הם תפאורה של בית משכיל. הם יקחו ספר ביד רק מפני שהם מוכרחים לעשות זאת לצורך כלשהו – לבחינות, לעבודה, להרוג את הזמן כשחולים או בנסיעה ארוכה. מפעם לפעם, כשיש ספר סקנדליוזי הם ינסו לקרוא בו, או לפחות את עטיפתו או איזה מאמר על תכנו, כדי שלא יפגינו בורות בשיחות סלון. קריאת ספרים היא עניין שרק מיעוט עוסק בו. אמרתי מיעוט ולא אליטה. ואצל אלה זה חיידק מולד והטלוויזיה, הווידאו או בית־הספר לא יצליחו לדכא את הנטיה הטבעית הזאת. כל האחרים יתרצו את אי־הקריאה בחוסר־זמן ובהשפעה מגנטית של הגירויים האחרים הגורמים להסחת הדעת.

קריאה צריכה לגרום הנאה, זהו. אני איני קורא ספרות יפה כדי לדעת איך חיו פעם אנשים אחרים, לשם כך יש ספרי היסטוריה או סוציולוגיה, שהם אמינים ומדוייקים יותר. ספר פסיכולוגיה ילמד אותי על התנהגות האדם יותר מספרות. אני רואה את הספרות כוויטראז’ צבעוני בכנסיה גותית שכתליה גבוהים וחלונותיה פונים אל השמיים. החלונות בונים מערכת צבעים שאינך רואה דרכם, אלא רואה אותם. הספרות אינה אמצעי לדעת על החיים, על העולם, אלא היא יוצרת עולם בצד העולם. די לנו בעולם מחורבן אחד, ואין צורך שתבוא הספרות ותעתיק אותו, אלא תבנה לצידו עוד עולם."

"לאנשים רבים יש חושים מנוונים וכשהם מגיעים לקטע תיאורי, הם מדלגים עליו, רצים עם העין על פני השורות עד שהם מוצאים את המקום שמחבר אותם לעלילה. הם זקוקים לגירוי של העלילה כי אין באישיותם די שקט ובטחון עצמי למשהו שבא לאט לאט, גם כשהם מתחילים עם אשה הם רוצים אותה מיד. לאכול ולטרוף, לספח עוד ועוד. אבל קריאה היא התגלות איטית."

ס. יזהר, מתוך ראיון עם יהודה קורן, מוסף הארץ 13.9.1991