ואף ה"שוֹאָה" פּקוֹד תיפּקד

ואַל יהא הדבר קל בּעיניכם : הוּא, זלצמן, שמעוֹדוֹ לא יצאִ מתחוּמי הפּלחה, קציר וזרע, ויוֹתר בּמחסן־התבוּאוֹת מאשר בּשׂדה, שהוּא יהא יוֹדע עתה פּרק בּהלכוֹת קידוּח, וּבגווֹ היתהּ עוּבדה – על זה עוֹד יסוּפּר בּהרחבה ויתואַר נאמנוֹת, בּשעת־כּוֹשר, שם בּמטבּח, על ספל תה־של־חצוֹת ולחם וריבּה, כשהכּל סגוּר והכּיריּם מַדיפים שיירי חוּמם, והספל העבה מתמר הבל, והסיגַרית מקטרת עקַלתוֹנים רוֹפסים וּלבביים – בּשעה זוֹ אפשר לתאר ולספּר מה ואיך וכיצד, ולנקוֹט לשוֹן "שליחוּת'ּ' ו"חלוּציוּת'ּ" וּלציין את החוָיה שהיתה, לאמוֹר: אַח, חברה, אני אוֹמר לכם, זאת היתה חויה! בּחיי…'ּ' וּמעִנין לענין וּבאוֹתוֹ ענין ימַצא מקוֹם גם ,,למיליוֹנים המתדפּקים בּפּתח'ּ' ואף ה"שוֹאָה'ּ' פּקוֹד תיפּקד, וה"יעוּד" וה"בּדידוּת הצוֹרבת" עם ה"התיחדוּת עם צער האדם'ּ' ועוֹד כּמה וכמה דברים ובהם "להט פנימי עצור" דוקא, וכן הלאה, שלא שאלה דברים בטלים הם, וכל עיקרו של עניין לא יהיה אלא כשיספר לאותם השחצנים מן המסגריה כיצד קודחים קדיחה ויזיד להם נזיד אחד אפים. להם צריך לספר והם יבינו, לספר מבראשית, […] כיצד בא המומחה במכונית שלו, וכיצד שוטט כה וכה וריחרח, מה אמר ומה השיבו לו, איך נסע וחזר ובא, איך גוללו מפות סגולות וחזרו וגוללון עד שנמנו וגמרו ותקעו יתד: “כאן"!

ס. יזהר, בפאתי נגב, 1944

DSC_6525
כתב היד של ב"פאתי נגב
DSC_6528
תרשימי מגדל קידוח ואביזריו שהכין יזהר לקראת הכתיבה
11_wa
יוסף ויץ ויואב צוקרמן במסע רכישת אדמה מערבים, שנות הארבעים המוקדמות
Geologist_Leo_Picard
הפרופ' פיקארד בקידוח מוצלח

29_hh

1024px-AquaBellaPickard-v
פיקארד ומגדל קידוח

המסע לפולין

כשנשאלה המורה אם פחתה בבית־ספרה התודעה הציונית־יהודית – השיבה (”החינוך המשותף”, יוני 90) כי הבעיה אינה דווקא הידע, שהרי כל ידע נשכח אם אין משתמשים בו. הבעיה היא – הסבירה – שהעניין אינו עובר דרך המוח אלא דרך הלב. ”ומכאן חשיבות המסע לפולין”.

אינך יכול לתאר לעצמך – סיפרה המורה למראיינה – מה זה עושה לחניכים מבחינה חווייתית להפנמת ההזדהות עם העם היהודי וגורלו. ואל תחשוב – הוסיפה – שאנו סומכים רק על החוויה הספונטנית המתעוררת באושוויץ, כי לפני המסע לפולין נערכת הכנה לימודית־עיונית יסודית מאוד על הגולה היהודית, על האנטישמיות ועל הרקע לצמיחת הנאציזם. ורק לאחר הכנה יסודית כזו – סיכמה – בא המסע ועמו החוויה הגדולה.

לאמור, כוחו הרגיל של בית־הספר באמצעיו המצויים, וכוח השכנוע שיש בידי מוריו לשכנע – אינו מספיק כדי למנוע את האדישות הלימודית ואת ההתנכרות הרגשית לעם ולארץ. ואילו היו רק אמצעים אלה בידי המורים האלה, לא היה הנוער הזה יודע ולא מרגיש את עניין הציונות ואת עניין היהדות.

אז מה עושים ?

בכבד ובנורא שבפטישים לוקחים והולמים אז על מוחו ועל לבו של הנוער האדיש. בהלם שאין עוד אחריו ולא כלום. מחשש שבלי ההלם הנורא הזה – לא יוכלו לעצור את הפיחות שהולך ומכרסם בשארית היהדות ובשארית הציונות שנותרה בנוער, ושבלי הלם הפטיש הנורא איך תהיה ציונות ואיך תהיה יהדות..

האין זה מזל ש..
יזהר סמילנסקי, עתון 77, 23.2.1990

שיח מאבטחי מסע לפולין ליד בית הכנסת בקרקוב – מצב שוק הנדל"ן בנס-ציונה.