ס. יזהר סיפור חיים

alefbet

מודעות פרסומת

פוסטים אחרונים

לשמוע את השורשים צומחים

כל תכנון בנוי על שתי הנחות: כי הקיים אינו מספיק, וכי ניתן לתכנן וליצור שינוי רצוי, ומאליו מובן כי הכיוון החדש, המתוכנן, בנוי על כך שהמתכנן חכם: יודע מה לפניו, שוקל את ערכו של הקיים כנגד מחירו של השינוי, חוזה את התוצאות, ובקצרה: רואה את הנולד. העיװרון שבתכנון. אבל מסתבר, כי לא היה תיכנון שראה … המשך לקרוא לשמוע את השורשים צומחים

הנדלן הארסי

הטבע והבנוי אינם סובלים זה זה. הנח לי, אומר הטבע לבנוי, אטרוף אותך אומר הבנוי לטבע, זוז ממני, לך סביב, אומר הטבע, אקח אותך את כולך, אומרת העיר אשדוד לחולה הזהובה האחרונה מכל חולות שפת הים, אייבש אותך אומרת הקרן הקיימת לימת החולה, האחת והאחרונה מכל ימות הארץ, אחצה אותך אומר החוצה הגדול הגאוותן לרצועה הצרה … המשך לקרוא הנדלן הארסי

על השימוש הנלוז בסיפורים ובשירים.

אל הסיפורים והשירים, אולי מפני שהם המילוליים מכל האמנויות, נטפלים, ובכמובן מאליו, שבלולים איז־קץ, מאלה שדרכם להיצמד לכל מה שצומח. וכך, לעתים, באביב, כשהצמיחה אך זה התחילה פורצת, באים הם בהמוניהם, מטפסים בריריהם ומכסים את הצמח עד שנראה כמין עמוד עשוי שבלולים, וכאילו לא טרח ולא צמח אלא רק כדי לשאתם ולהיעלם תחתיהם: שלד גדוּש שבלולים, … המשך לקרוא על השימוש הנלוז בסיפורים ובשירים.

מורה בעצמות

ב"דבר" (20.10) פנה מיכאל בהט, בין שאר דברים שיש לו אלי בעד ונגד, בשאלה צנועה אחת, אם לא היו לי מורים ש"נכנסו לי לעצמות", לא במובן האלים אלא להיפך, במובן המפנים, מורה ש"שינה את המבט", שפקח את האדם, שהפגישה איתו הניפה ועוררה תנועה מרחיבת עולם. כן. היה לי. שמו היה בן ציון דינבורג. לימים דינור, … המשך לקרוא מורה בעצמות

עוד פוסטים