הצדיק

צדיק יש במדינה, הולך הלוך וייסר את העם: למה מחרישים כשבלבנון טובחים, ולמה אין צועקים על הדם כעת, כשם שצעקו על סברה ושתילה.

לבו, לבו של הצדיק זועק על הדם שנשפך לשווא. מעיו, מעיו הומות אל הצועקים לעזרה ואיננה באה. רחמיו, רחמיו נכמרים אל בני־אדם, שפותרים סכסוכים בדם ולא במשא־ומתן הדדי.

איפה ארבע־מאות־אלף היום, מטיח הצדיק מעל במת הרחוב, איפה הארבעים, איפה הארבעה, שואל הצדיק כשאלות אברהם לפני הפיכת סדום ועמורה.

הנה, יחיד וצודק וגדול עומד הצדיק הבודד ברחוב ותובע צדק, ותובע יושר, ותובע לחדול מהצביעות: איפה הם בעלי המוסר, כשהדם בלבנון צועק, מדוע מחשים כעת יפי־הנפש?

כעת יירד הצדיק ויציע לכל עובר ושב עצומה לחתום עליה. ובעצומה כתוב:

סכסוך בין עם לעם פותרים רק במשא־ומתן ולא בדם, תמיד.

שאלות מדיניות קשות פותרים רק בפשרה הדדית ולא באש. תמיד.

מלחמה אסור שתהיה בחזקת יש ברירה אלא רק באין ברירה אחרון. תמיד.

בסוף העצומה תהיה כתובה עוד שורה, כזאת:

וזה שהיה אחראי לדם. אחראי לאש, אחראי למלחמה – יכרע על ברכיו, ברחוב, ויבקש מחילה לפני העם, ויביע חרטה – וצנוע ייעלם מאתנו. כי צדיק וישר הוא.

יזהר סמילנסקי, דבר, 28.9.1983

arik

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s